התם והמתמם

אָדָם חָכָם וְתָם אוֹהֵב אָדָם הוא צַדִּיק

וְהַמִּתַּמֵּם נוֹקֵם וְנוֹטֵר הוּא רָשָׁע מַזִּיק

וְיֵשׁ הַיוֹשֵׁב אֳהָלִים אִישׁ מַחְכִּים וְחָכַם

וְְיֵשׁ הֶעָרּוּם וְרֹאשׁוֹ בַּשְׁחָקִים מְּתֻחְכָּם


הַשְׁנֵים הָיוּ בְּשִׁלְיָה אַחַת וְנִתְהַוּוּ שָׁם

לֹא יְצִיר אָב וְאֵם הֵם יְצִיר בּוֹרֵא עוֹלָם

הִתְרוֹצְצוּ לַעֲקוֹף זֶה אֶת זֶה בַּשִׁלְיָה

בְּעֹוד מִן הַשָּׁמָיִם נִגְזַר הָא בְּהָא תַּלְיָא


יִשְׂרָאֵל נִצְטַוָּה לִשְׁמוֹר מוֹרֶשֶׁת יַעֲקֹב

תֹּם וְיֹשֶׂר וּדְבַר אֱמֶת שֶׁאֶת הַהַר יִִקֹּב

כִי נוֹצַרְנוּ בְּשִׁלְיָה אַחַת וְזֶה מִזֶּה נִזּוֹן

זֶהוּ דְּבַר נְִבִיאֶנוּ לָנו וְזֶה וְעִקַּר הֶחָזוֹן

שנים בשליה אחת.


"ויתרוצצו הבנים" בקרב רבקה. במדרש נאמר על ויתרוצצו הבנים, כי הבנים התרוצצו כל אחר למקום אליו נמשך, האחר לבית מדרש לעבודת האלוהים, והאחר לבית עבודה זרה, לכן משהתקרבה רבקה בעת הריונה על פתחי תורה היה מתרוצץ יעקב בבטנה ומבקש לצאת, וכשרבקה הייתה עוברת ליד בית עבודה זרה, היה מתרוצץ עשו ומבקש לצאת. ניתן לומר שהשוני בון השנים נתגלה בעודם בשליה. ויש פרשנות אחרת לפיה יש לפצל את הפסוק לשנים, הפסוק "ויתרוצצו הבנים" מן הפסוק "שני לאומים". זה אשר רצה הקב"ה לישראל: "וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמַץ".(כ"א ו- כ"ב) כאומר אל חשש. רש'י בפרושו התייחס להבדל בין עקרות שרה לזו של רבקה. בעוד בַּעֲקָרוּתָּה של רבקה נאמר: וַיֶּעְתֹּר יצחק לה' לְנֹכַח אשתו כי עקרה היא וַיֵּעָתֶר לו ה' .(כה/כא) רצה לומר בכך כי תפילת רבקה לא נעתרה לא בגלל היותה אישה, כי מפני שיצחק היה צדיק בין צדיק (אברהם) ואילו רבקה הייתה צדקת בת רשע (לבן הארמי) אפשר לראות רמז לכך במלה תּוֹמִם (כה/כד) ולא נכתב תְּאוֹמִים כי אחד צדיק (יעקב) ואחד רשע (עשו) נרמז באות א' החסרה ב-תּוֹמִם, כי אחד מן השנים לא יהיה צדיק הוא עתיד להיות שופך דמים. אלא שֶׁשְׁדוּלַת הנשים לשוויון זכויות בין הנשים לגברים דוחה את פרשנות רש"י לדעתן אי-קבלת תפילת רבקה מפני שבתורה הגבר מועדף על פני האישה. אין חשיבות להמצאות השנים בשליה אחת זה איננו רוצה להבדל בין השנים בעת צאתם לאוויר העולם. ודוגמה לכך ניתן לראות כאשר אחים גדלים בבית אחד, ומושפעים מאותם הורים, אף על-פי כן יש ויוצא אחד מוצלח וישר והשני נכשל שבוחר בדרך רעה. כל אשר על ההורים לעשות, הוא לקבל את שניהם באהבה ולעזור לנכשל להצליח ולא להשליכו כמעשה ענישה. לכן הקב"ה מזהיר את החוטא לחזור בתשובה ומעודד את הצדיק כמו שעשה ליעקב וקרא לו ישראל .

ארם נהריים ופדן ארם והקשר לעם ישראל

אברהם ושרה ומִלְכָּה אחות שרה ולוט עוזבים את הנהר מארם נהרים עוברים את הנהר ופניהם לארץ כנען. ברבות השנים נהיה אחד מהם לעם העברי כי עבר את הנהר מארם לארץ כנען-ארץ. רש"י בפרשנותו של בראשית אמר: כי ארץ ישראל ניתנה על-ידי הקב"ה לכנענים ואחר כך נטלה מהם ונתנה לישראל. תחילה נתנה לאברהם אבינו וממנו לצאצאיו. עתידים אנו לדעת בהמשך שכל שבטי ישראל לא נולדו בארץ כנען. ואף על-פי כן זה איננו מנתק אותם מהקשר לארץ כנען. חשיבות ארם נהרים גדולה כל כך שהתלמוד בנוסחו המקובל בעם ישראל הוא התלמוד הבבלי אשר התגבש שם ולא התלמוד הירושלמי אשר גם הוא כלו קדושה . בפרשת "חיי שרה" דובר "לקחת אישה ליצחק" מארם נהרים מבית אבי אברהם. גם בפרשת "תולדות יצחק" דובר על לקיחת אישה ליעקב מפדן ארם בת מבנות לבן הארמי אחי רבקה. למרות שהכנענים והארמים עובדי אלילים. ועוד דבר עולה מפרשה תולדות יצחק, דבר העדפת הצעיר על פני הבכור. כאן יעקב הועדף על עשו העדפה זו נלמדת גם כאשר הקב"ה העדיף את עם ישראל על פני עמים אחרים גדולים ועצומים במספרם ונתן לישראל את ברכתו שהם עצומים באיכותם. למעשה פרשת "תולדות יצחק", ניתן לתת לה כותרת "תולדות יעקב". כי עשו מוצג כדמות שלילית בגלל התנהגות ולא עשה כמצות אביו ואמו . הפרשה מכילה ארועים שדומים לאירועים שכבר היו בנח ולך לך וחיי שרה. ו-וירא. כגון אברהם ושרה שבא מחרן ואור כשדים שבנהרים. על שרה נאמר שהייתה עקרה והנה רבקה שאף היא מארם נהרים הייתה עקרה והנה יעקב נשלח לפדן ארם שם נשא לו לאישה תחילה לאה ואחר כך רחל שתיהן בנות לבן הארמי אחי רבקה. זאת כדי שלא ייקח לו אישה מבנות כנען. ואילו עשו שלא נהג כמצות אביו ואמו לקח לו לאישה בתו של דודו ישמעאל. אפשר לומר כי הארמים הועדפו על-ידי אברהם ויצחק ויעקב על פני הכנענים למרות ששני העמים עובדי אלילים.

הבכורה והברכה

ויבז עשו את הבכורה (כו/לד) מפסוק זה לומדים לדעת כי לעשו לא היה עניין בבכורה על כן בקלות מכרה לאחיו "בנזיד עדשים". על יעקב נאמר כי נטל את הבכורה מעשו בדרך פסולה. ולמעשה נטלה יעקב מעשו כי עשו בז לבכורה,בתמורה שעשו הסכים לה בנקל. לבכורה יש חשיבות כי היא מקנה לבכור ברכה שניתנת לבכור לקדשו, על זה נאמר: קדש לי כל בכור בישראל . כי בצאת ישראל ממצרים הרג הקב"ה את כל בכורי מצרים, כי המצרים השליכו לַיְאוֹר כל הבן שנולד לעברים. על כן בֵּרַךְ הקב"ה כל בכורי ישראל כך נוהג כל ראש משפחה בישראל. כיון שעש בז לברכה וויתר עליה בכך פרעה זכותו לברכת בכור. שוב אין להטיל דֹּפִי ביעקב שנטל מעשו את הברכה בְּמִרְמָה או בְּעָרְמָה. משרכש יעקב את הבכורה רכש בכך את הברכה מאביו מיצחק. מעשה יעקב בסיוע אמו רבקה מתואר כמזימה ומרמה כי יעקב נצב בפני אביו כעשו כדי לקבל את הברכה שזכה בה בזכות הבכורה. ולקשר בין הבכורה לברכה שנה את סדר אותיות "בכֹרה" חסרת ו' נקבל "ברכה". הבכורה איננה רק תואר של מי שנולד ראשון להוריו, אלא היא מטילה על הבכור אחריות למשפחה לצד אבי המשפחה ואילו על עשו נאמר הוא "איש שדה"

אישיותו של יצחק כשני לאבות הָאֻמָּה

הפרשה מתחילה בתולדות יצחק בן אברהם, אלא שהיא ממעטת לספר על אישיותו של יצחק ומרבה לספר על יעקב ומעט על עשו. יצחק גם איננו מופיע בתורה כאביו אברהם ואף לא כבנו יעקב. הדבר הבולט היחודי ליצחק נכונותו להיות קרבן לאלוהים, לעשות רצון אלוהים ואביו. לא מצאנו דברים יוצאי דופן ייחודיים ליצחק בסיפורי המקרא לא כאברהם אביו ולא כיעקב בנו. המשותף בין אברהם ליעקב הוא באירועים הדומים שהתרחשו עם יצחק כאברה אביו. קראנו שזמן מה אחרי בואו של אברהם לארץ כנען הוא ירד למצרים כי: ויהי רעב בארץ (לך לך יב/י) קראנו שאברהם בקש משרה לשקר בשבילו: אמרי נא אחתי את (לך לך יב/יג) וכאשר לאחר אירוע זה ישב אברהם בארץ פלשתים בה שלט אבימלך,חזר אברהם והזכיר לשרה כי "אחותי היא". אבימלך מלך גרר כמו פרעה מלך מצרים לקחו את שרה אליהם ולא הצליחו לפגוע בה. מהלך דומה קרה גם אם יצחק: ויהי רעב בארץ... וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה. וכאשר אנשי המקום שאלו על אשתו, אמר להם כמו אביו: אחותי היא" (כו/ז) בתקופת יצחק לא קראנו על פעילות יצחק כפעילות אברהם אביו שזכה לתואר "נשיא אלוהים" דווקא על-ידי החתים במהלך קנית מערת המכפלה מהם. אצל אברהם התרחש הדבר המיחד את ישראל מכל העמים את ברית המילה. בגלל מעמדו של אברהם בעיני אדם ואלוהים הקב"ה, ביקר ה' את אברהם בכבודו ובעצמו שנאמר: וירא אליו ה' באלני ממרא והום יושב פתח האהל כחם היום. (וירא יח/א) סובל מכריתת ערלתו. ראינו כי אברהם נלחם במלכים והצליח ובכך סיע למלך סדום לא על-מנת לקבל שכר. לא כך מצטייר יצחק בתולדות עמנו. אפילו לא כבנו יעקב שהפך לאבי הָאֻמָּה ונקרא שמו "ישראל". יעקב ממשיך להיות הדמות הבולטת מפרשת תולדות עד פרשת ויחי עוד שש פרשות עד סוף ספר בראשית. למרות האמור יצחק ירש את אברהם אביו ובכלל זה ארץ כנען והוא הורישה ליעקב. אפשר לאמר כי התורה באה לספר את תולדות עם ישראל, אך היא התחילה מבריאת העולם והדורות הראשונים עד אברהם יצחק ויעקב בהם מתארת קורות עם ישראל.

לַשּׁוְא נִלְחָמִים אוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל בְּיִשְׂרָאֵל

שֶׁיִּפְנוּ לִמְקוֹרוֹתֵיהֶם לִמְצוֹא אֶת הַהֶבְדֶל

יִשְׂרָאֵל נִצְטַוָּה בּ"לֹא תִּרְצַח" בְּנֵי אָדָם

וְהֶמָּה מְקַדְשִׁים רֶצַח בְּחֶרֶב הָאִסְלָאם


יִשְׂרָאֵל נִִצְטַוָּה לְדַבֵּר אֱמֶת וְלִרְחֹק מִשֶּׁקֶר

בְּעוֹד יֵשׁ אֻמּוֹּת הַדָּנוֹת לְמַוֶת בְּלִי כֹּל חֶקֶר

יִשְׂרָאֵל נִצְטַוָּה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְלֹא לְהַסֵּס

קַם לוֹ "חָלִיף" רוֹצֵחַ וּפִשְׁעוֹ מַעֲלֶה עַל נֶס (השם עצמו חליף של מוחמד)


סוֹף רְשָׁעִים לָתֵת אֶת הַדִּין עוֹד יָבוֹא יוֹם

עוֹד יִסָּפוּ כְּאַנְשֵׁי סְדוֹם בִּידֵי יוֹשֵׁב מָרוֹם

כִּי אִמְצוּ הַחֶרֶב וְגַזְרוּ מִי יָמוּת וּמִי יִחְיֶה

וְשָׁלְלוּ מְאָדָם אֱמוּנָתוֹ תִּהְיֶה אֲשֶׁר תִּהְיֶה

וְסֶרְבוּ לִהְיוֹת אֻמָּה נְאוֹרָה כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְהֶעֱדִיפוּ לִהְיוֹת אֻמָּה נִבְעֲרָה