האסיר המתראיין

וידוי: עד סוף השבוע לא הייתי מודע לראיון שהעניק אהוד אולמרט לרביב דרוקר. גם כעת אני יודע רק מכלי שני מה נאמר בו. אני מבין שאולמרט דיבר על פעילותו המדינית וחשף כיצד אבו מאזן דחה הצעות נסיגה חסרות-תקדים שלו. הוא לא התייחס במילה אחת לפרשות השחיתות בהן הורשע בכלל, ולדבריה של שולה זקן נגדו ב"עובדה" בפרט.

התוכן של הדברים - מה נאמר ומה לא נאמר - בהחלט מעורר לא מעט תהיות, וגם מגלה מאיזו סכנה עצומה ניצלו עם ישראל ומדינת ישראל כאשר אולמרט נאלץ להתפטר. (אגב: שוב מתברר, שבעל הברית הטוב ביותר שלנו הוא המנהיגות הפלשתינית, שדוחה את כל ההצעות המופקרות של כמה ממנהיגי ישראל, שמשמעותן היא סכנה לעצם קיומה של המדינה). אבל אותי מטריד במיוחד עצם קיומו של הראיון.

ברור לי שלאולמרט אין שום בושה. האדם שנושא נכון לעכשיו על גבו שתי הרשעות - בשוחד ובמרמה והפרת אמונים - מדבר גבוהה-גבוהה על ענייניה החשובים ביותר של ישראל, כאילו לא קרה כלום. האדם שממתינות לו נכון לעכשיו כמעט שבע שנות מאסר, מספר לנו כיצד הוא היה מנהל את המדינה אם היו נותנים לו. מי שנכון לעכשיו הוא הפוליטיקאי המושחת ביותר בתולדות ישראל, מתעלם לחלוטין מהעבירות החמורות שביצע וחושב שגם אנחנו שכחנו מהן.

ברור לי גם שלדרוקר אין שום עכבות. חוסר אמינותו כבר הוכח שוב ושוב: הוא פרסם בניגוד לחוק טיוטה ישנה ובלתי מעודכנת של דוח מבקר המדינה בפרשת ביביטורס, הוא פברק בניגוד למסמכים חד-משמעיים טענות מופרכות על חקירתו של השופט יורם דנציגר, הוא נתן במה לאורלי אינס ימים אחדים לפני שטענותיה הופרכו בבית המשפט וכמובן לא טרח לעדכן בהמשך את צופיו.

חוץ מזה, דרוקר מנהל מלחמה אישית ארוכה נגד בנימין נתניהו, ומה יותר טוב מאשר לתת במה ליריבו אולמרט? שלא לדבר על הקונטרה לאילנה דיין: את הבאת את שולה זקן - אני אביא את אולמרט. אז מה אם בדרך רומסים כללי יסוד של עבודה עיתונאית ונמנעים מלשאול את השאלות הקשות באמת והחשובות באמת (למשל: על כל מיני מעטפות כסף ועל כל מיני פרויקטים).

אז איפה הבעיה שלי? - עם זה שאולמרט בכלל רשאי להופיע ולהתראיין. הבה ונזכיר שמדובר במי שאמור היה מזמן לשבת מאחורי סורג ובריח, ושריצוי עונשו רק נדחה עד להכרעה בערעורו. מסיבה זו יש עליו מגבלות לא קלות: הוא חויב להפקיד ערבויות נכבדות ואסור לו לצאת מהארץ. כלומר: מורשע שעונשו נדחה, אינו נהנה אוטומטית מכל זכויות היסוד המוקנות לאדם חף מפשע. אז למה מותר לו להתראיין ולנאום? הרי האפשרות לעשות זאת נמנעת מכל אסיר, ואין שום סיבה שאסיר-בדחייה ייהנה מהן. אם ערעורו יתקבל - יוכל לדבר כמה שירצה ובכל מקום שירצה ועל כל נושא שירצה. לא דקה לפני כן.

יש להביא בחשבון עוד נקודה: הערעורים של אולמרט על שתי הרשעותיו תלויים ועומדים לפני בית המשפט העליון. אני לא מדבר על הצד הפורמלי של הסוב-יודיצה שאמנם קיים בנושאים פליליים, אך איש כמעט אינו מתייחס אליו, במיוחד כאשר מדובר בבית המשפט העליון. אני כן מדבר על מראית העין ועל מראית פני הצדק. מי שעניינו טרם הוכרע סופית, אין זה ראוי שיוכל לנסות ולהשפיע - אפילו בעקיפי-עקיפין ובתת מודע - על הכרעת גורלו. ודאי שאין לאפשר מצב שבו העשירים והמקושרים יכולים ליהנות מיכולת השפעה עקיפה שכזו על בית המשפט, שאינה אפשרית לאדם מן השורה.

יש דברים שנדמה שהחוק לא צריך לומר, כי הם אמורים להיות מובנים מאליהם - עד שלעיתים מתברר שהם לא כאלו, או שיש מי שרומס את ההיגיון הפשוט ואת ההגינות הבסיסית. הראיון של אולמרט אצל דרוקר צריך להביא לקביעה חדה וברורה: מי שנדון למאסר וריצוי עונשו נדחה עד להכרעה בערעורו - אינו רשאי להתראיין ולנאום בפומבי. אם אפשר להגביל את זכות היסוד שלו לחופש תנועה ועל-ידי כך גם להגביל את זכות היסוד שלו לחופש עיסוק, אפשר להגביל גם את זכות היסוד שלו לחופש ביטוי. יש מספיק אנשים נקיי-כפיים שאפשר לשמוע; אפשר וחובה לוותר על עבריינים מורשעים.