אנחנו לוקים בעיוורון

אנחנו לוקים במחלה קשה - במחלת העיוורון. אנחנו עיוורים לנוכח מציאות שעוד מעט יובל שנים אוכלוסייה ילידית, בת הארץ הזו, חיה תחת שליטתנו. בעיוורון הקשה חולה גם המערכת התקשורתית, המקבלת את הנתון של כיבוש כמובן מאליו, שמדי פעם מצלמים וסוקרים אותו, אך אין מרימים קול להוציאו מחיינו.

בצדק, כיום אוזנינו כריות לכל זעקת שבר מפריז מוכת ההלם ומהעיר מרסי המבוהלת והמסוגרת. עינינו משוטטות אחר כל בדל תמונה מאולם הקונצרטים בטקלן, בו נטבחו באכזריות רבה צעירים רבים, ומאות רבות יצאו מצולקים בנפשם ובגופם ממעשה הטבח הוונדלי.

אנחנו נותנים במה נרחבת למאוויים ולחלומות של עלומים שופעים, שנגדעו באבחת מטווח אכזרי ובלתי נסלח של אש, שבוצע במקומות שונים ברחבי פריז, בלבה של צרפת, בלבה של אירופה.

העלומים, שנגדעו בלבה של בירת הדמוקרטיה בלב שכיות החמדה של התרבות, בצדק מסעירים אותנו ואינם נותנים לנו מנוחה.

אך איני יכול להתעלם ממידת דממה תקשורתית מוחלטת, כשבלבה של אפגניסטן ובלבה של עירק הוטלו אלפי טון של פצצות בלב ליבם של ריכוזי אוכלוסייה אזרחית.

חלום חיים

לצערי, לא נתנו במה - במה זעירה - למאווים, לכמיהות של עלומים שופעים, של חלומות לעתיד של משפחה והישגים מדעיים, שנגדעו באבחת מטווח אכזרי ובלתי נסלח, שבוצע מהאוויר ומהיבשה במקומות שונים ברחבי הערים בגדד ובצרה, מוסול וקבול.

לפאטימה ואחמד שנורו מהפצצות חיל-האוויר האמריקני על גדות הפרת היה סיפור אישי, בדיוק כמו לסיפור האישי של ג'וני ורשל בפריז. ערוצי התקשורת כרויים לקול הקורע לב של ג'וני ורשל, שבאו לשמוע מוזיקה טובה וכל חלום חיים נגדע על-ידי רוע אכזר, אך אותם ערוצי תקשורת היו אטומים לחלום של עלומים שנשרפו חיים שם רחוק מהעין של לב הציוויליזציה.

היינו עיוורים, ולצערי אנחנו עדיין עיוורים. לא ראינו וגם לא רצינו לשמוע את קולות השבר של אדמה נחרכת מממטרי טונות של הפצצות מהאוויר באותן ארצות ערב. כיום בניה של אותה אדמה ספוגת הדם מגיבים. תגובתם עדויה בכסות דתית אימתנית המדברת בשם אלוהות אכזרית. כסות מבהילה של מתן רשות לטבח בשם האמונה באל. היום תגובתם היא בטרור, שקורבנה האחרון היה אמש בדמות צעירה בת 20 מצפת, הדר בוכריס, שחייה קופחו בנעיצת סכין. כל חלומותיה ומאווייה נגוזו באבחת סכין בלבה.

את הטרור האיסלאמי לא נדביר בהפעלת כוח ועוד כוח ועוד יותר כוח. את המציאות המדממת ניתן לשנות למציאות חיים אחרת עם נעשה חשבון נפש ונחליט לצאת מהעיוורון, שבו החלטנו לחיות.

מהעיוורון ניתן לצאת, אם ברצוננו נתנער מעול משיחי כבד, שאנחנו ורק אנחנו אדוני הארץ הזו, ולא נשכיל להבין שהארץ הזו מיועדת במידה שוויונית לכל ילידי הארץ החיים בה. המערב גם כן חייב להתנער מתחושת אדוני הארץ. טוב יעשה אם ירבה לשיר את שיר המקהלה מהסימפוניה התשיעית של בטהובן, מה שמנחה את שיר המקהלה - כל בני אדם אחים ושווים.