בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו
|
הבעיה האמיתית שלנו כחברה היא שאנחנו בוחרים להישאר במקום הנוח לנו, שמוגדר לעיתים בצורה לא נכונה, לאו-דווקא שאותה בחורה שנראית כמוני היא מי שאני אתחבר אליה ואמצא נקודות הזדהות, אלא הסממן הראשוני מוביל אותי לבחירה שלעיתים יכולה להיות שגויה ולעיתים נכונה
|
הסממנים של הלבוש הם הסכמה חברתית [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ההגדרה החברתית של החברה למי האדם שעומד מולי? מוגדרת לפי איך שהאדם נראה מבחינה חיצונית. אדם שחובש כיפה או בחורה ששמה חצאית ארוכה, מוגדרת כבחורה דוסית וגם הפוך, בחורה שלובשת מכנסיים ובחור בלי כיפה מוגדרים כאנשים חילונים. הסממנים של הלבוש הם הסכמה חברתית שככה לצורך הדוגמה אנשים דתיים או חילונים צריכים להראות. ללבוש אומנם מקום, ואומר דבר או שניים על האדם, ולפעמים עוזר לנו להכניס את האדם לתווית וככה נוח לנו, אבל הוא לא אומר לנו על המהות של האדם, ואם מה שהוא רוצה להקרין ולשדר זה מה שהוא באמת. בבתי-הספר התיכונים בעיקר רואים את בני הנוער מסתובבים בקבוצות שתואמות להופעה החיצונית שלהם, הבחורות שמתלבשות באותו סגנון נמצאות באותה קבוצה, ומי שלא נראית כמוהן, מוצאת את עצמה מחוץ למעגל החברתי המסוים. גם בחברה היותר מבוגרת קורה אותו הדבר. אנשים עם ראסטות מקוטלגים בצורה מסוימת, ומי שחובש מגבעת על הראש, מקוטלג כאדם חרדי, ואדם עם כיפה סרוגה, מקוטלג כדתי-לאומי, ומי שלובשת חצאית ארוכה, מקוטלגת כבחורה דתייה. שלא תבינו אותי לא נכון, הרבה פעמים זה נכון ויש בזה אמת. הבעיה האמיתית שלנו כחברה היא שאנחנו בוחרים להישאר במקום הנוח לנו, שמוגדר לעיתים בצורה לא נכונה, לאו-דווקא שאותה בחורה שנראית כמוני היא מי שאני אתחבר אליה ואמצא נקודות הזדהות, אלא הסממן הראשוני מוביל אותי לבחירה שלעיתים יכולה להיות שגויה ולעיתים נכונה. בתוכנית הטלוויזיה דה וויס ששודרה בערוץ 2, השופטים לא ראו את המתמודד, וכך יכלו להעריך אותו לפי מאפיינים רלוונטיים לשירה. כשהמתמודד סיים לשיר או נבחר על-ידי שופט, נחשף מראהו. הרבה פעמים השופטים הופתעו לראות שהמועמד אינו מה שהם דמיינו. כאן בעצם אנחנו רואים תופעה הפוכה ממה שאנחנו רגילים. השופטים יצרו מראה לפי השירה. התקשורת היא כלי מאוד חזק כדי להגיע לתודעה של האוכלוסייה. הרבה פעמים מה שאנחנו צופים בטלוויזיה, משפיע על ההתנהגות והתפיסה החברתית שלנו. לדעתי, אפשר להשתמש בכך למקום חיובי, להחדיר לאנשים שהערכים הרבה יותר חשובים מאיך שהאדם נראה. לא להירתע מלהתקרב לאנשים שנראים כביכול שונים מאיתנו, לראות בתוכניות הטלוויזיה, בסדרות ובסרטים, איך השחקנים מתקרבים ומדברים גם עם אנשים אחרים, ולא רק מי שנראה כמוהם. וכך גם בבתי-הספר והתיכונים, ללמד את הנוער והילדים לדבר ולהתקרב גם לילדים ש"שונים" מהם. להכניס שיעורים שמטרתם להוריד את המחיצות, את הסטיגמות, התוויות ולאפשר את החיבורים שלא תמיד חשבנו עליהם כאפשריים, כי תמיד נתנו למראה החיצוני להטעות אותנו ולהחליט עבורנו. מה יקרה כשלא נשתמש בתוויות כדי להגדיר, אלא נסתובב עם הידיעה שהאדם שעומד מולי, מייצר עם האופי שלו, את התבנית ואת הגדרתו שלו ולא הפוך, שהתווית של המראה החיצוני מייצרת את התבנית של האישיות שלו. כשנסתובב עם תפיסה זו, נגרום לחיבור ולאחדות שהם יותר עמוקים, כי נהיה במצב שאנחנו מוכנים לפנות גם לאנשים שלא נראים כמונו. מתוך הבנה שיש עולם ומלואו שמסתתר מתחת למלבושים החיצוניים. האם זה באמת יכול לקרות? את זה נדע רק אם ננסה.
|
|
הכותבת היא סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן
|
|
תאריך:
|
08/12/2015
|
|
|
עודכן:
|
08/12/2015
|
|
טיגיסט איוב
|
אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מנחם22
|
9/12/15 02:14
|
|
כמעט שבע שנים עברו מאז החל הממשל האמריקני את מדיניותו החדשה בקול תרועה רמה. מה הושג? מה נותר מחזון אובמה בנאומו בקהיר? מה נותר מהמזרח התיכון שקיבל עם כניסתו לתפקיד, ושג'ון קרי הכיר היטב? מעט מאוד. מקום אחד נותר יציב, תודה לאל - ישראל. האמת ניתנת להיאמר: ישראל נותרה יציבה דווקא משום שלא קיבלה את עצות הבית הלבן, גם אם נעטפו בדאגה כנה לעתידה כ"מדינה יהודית ודמוקרטית".
|
|
|
עוד כמה תגובות קצרות בדרך כלל - גם מהמותן - בנושאים גדולים כקטנים, שהציקו לי, או עניינו אותי והפעם - מיתממים, איש הסוד, ראוי להוקרה, חוזרים והצפה חנוכה שמח!
|
|
|
בינואר 2013 נרשמה על-פי המועצה הלאומית לשלום הילד עלייה של 11% במספר הילדים הרשומים במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. המצב הגיע ל-45,0000 ילדים (17% מכלל הילדים עד גיל 17) המוגדרים כילדים בסיכון. מדובר בבני נוער הנוקטים בהתנהגויות סיכון, בעלי הישגים נמוכים בלימודים, עם בעיות רגשיות או חברתיות, הנמצאים בסיכון לפגיעה גופנית (מאחרים או מעצמם), או חיים בסביבה משפחתית מאיימת ולא תומכת.
|
|
|
על-פי הנתונים האישיים על הפעילויות המבצעיות ונטיות הלב הציבוריות שפורסמו אודות יוסי כהן ראש המוסד הבא, נראה, כי האיש הולם לתפקיד וגם מתאים להעדפות האישיות של ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא "משלנו". אביו היה מבכירי אצ"ל בירושלים, הוא גדל על מורשת ארץ ישראל השלמה, הוא בוגר הישיבה התיכונית "אור עציון" של הרב חיים דרוקמן. אומנם בימי חול יוסי כהן אינו חובש כיפה אולם שורשיו הדתיים-לאומיים ברורים והמשפחה כולה שומרת שבת. לכאורה הדבק הפוליטי-מקצועי של המינוי הזה מתאים וטוב, אבל לנתניהו, הזכאי לתואר "מלך ההססנים" כנראה היו חסרות מספר מעידות כדי שיוכל לומר לדבק טוב. ההוכחה לכך היא התזמון המושהה של חשיפת המינוי.
|
|
|
השבוע האחרון נפתח בסימן וועידת האקלים בפריז. מכל רחבי העולם הגיעו מנהיגים לדבר על איום האקלים הגלובלי. כמה ימים לאחר מכן, התרחשה מתקפת הטרור בסן ברנרדינו שבקליפורניה (ככה זה כשעסוקים במזג האוויר). כשאובמה עדיין בדק את מניעי התוקפים, עבור רבים אחרים הרציונל לא היה החשוב כאן, אלא העובדה הבהירה והחד-משמעית שהיה זה מעשה טרור איסלאמי רדיקלי. האף בי איי (לשכת החקירות הפדרלית) יצאה בהצהרה כזו, רק משום מה אובמה השתהה, ופרקליטת המדינה לורטה לינץ׳ הודיעה ש׳הפחד הגדול׳ שלה הוא ׳הרטוריקה האנטי מוסלמית׳. (כן, אובמה הוא מוסלמי).
|
|
|
|
|
|
דרור אידר
ההגדה אינה מסמך קפוא אלא טקסט גנרי שמחזיק רעיון המתחדש עלינו מדי תקופה ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
דן מרגלית
אנשי ושוטרי איתמר בן-גביר שורפים את חווארה, עוקרים מטעי זיתים ומביאים על ישראל את האסון שכל הקהילה הבינלאומית, ובוודאי בית הדין הבינלאומי בהאג, נגדנו
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|