שר השיכון טוען, ש-2,720 משפחות ממתינות לדיור ציבורי. לעומת זאת, משרד הקליטה טוען, שיש עוד 27 אלף משפחות כאלה. כיצד אפוא ניתן להסביר את הפערים במספרים? הסיבות לכך אינן נעוצות רק בממדי העלייה ולא בקריטריונים השונים של שני המשרדים, אלא במדיניות הממשלה.
במשך שנים ארוכות נמשכת חוסר המקצועיות של האחראים על תחום השיכון. גם בתקציב 2016 יימשך בזבוז כספי הציבור ויעלה לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים. כותב שורות אלה יזם אינספור תחקירים בנושא (חלקם התפרסמו בשישה דוחות
מבקר המדינה) ובכל אותן שנים גם נמשכה ההתעלמות הבוטה מהמלצות משרד מבקר המדינה. חוזי הדיור של מקבצי הדיור חודשו ללא מכרז, והמדינה משלמת שכירות הגבוהה פי 3-2 מבשוק החופשי; חוזי שכירות בהולים ונפוחים נחתמים בגלל מערכות הבחירות ב-2013 וב-2015. בניהול תקין, המדינה הייתה יכולה לפתור את בעיות הדיור ללא תוספת תקציב לעוד אלפי נזקקים.
אלפי דירות מפרויקט מקבצי הדיור אינן עומדות בתקני משרד הקליטה, שקובעים גודל מינימלי של 26 מ"ר ליחידת דיור לקשיש. אחד מהם הוא כפר נופש שהוסב ב-1996 למתחם דיור לעולים. במתחם זה 240 יחידות בגודל 12-8 מ"ר, שמושכרות על-ידי המדינה לשימושם של הקשישים. כל קשיש שילם ליזם 850 שקלים בחודש מכספי הסיוע בשכר דירה שמעביר לו משרד השיכון, ובנוסף קיבל היזם 1,220 דולר ממשרד הקליטה. דוח מבקר המדינה מ-1999 קבע, כי רוב ההתקשרויות עם בעלי המקבצים נעשו ללא מכרז, ולא ברור על-פי אלו קריטריונים.
דוח מבקר המדינה התייחס גם לשאלת קביעת ערך הדירות על-ידי שמאים. לפי חוות הדעת של המבקר, במקרה מסוים הערכת שמאי החסירה פרטים חשובים המשפיעים על ערך הדירה. גם המחירים שקבע אותו שמאי, היו קרובים באופן משונה למחירים שנקבעו בחוזים עם משרד הקליטה. אותו שמאי הורשע חודשים ספורים אחר-כך על-ידי מועצת שמאי המקרקעין בעבירה של מתן שירות שלא על-פי מיטב שיקול הדעת המקצועי.
ב-2007 הקים משרד האוצר ועדה לבדיקת הנושא, בראשות רו"ח אפרים סיני. גם במשרד האוצר גילו את אותם ליקויים. ב-2009 התפרסם דוח מבקר נוסף. על-פי הדוח, הליקויים נמצאו הן בשלב החתימה על החוזים והן בשלב מימוש החוזים, שבגללם הפסידה המדינה עשרות מיליוני שקלים. המדינה שילמה עשרות מיליוני שקלים לחינם עבור יחידות דיור ריקות שהיו מיועדות לעולים קשישים ושלא אוכלסו במשך תקופה ארוכה. כך למשל, עשרות חדרים במלון בתל אביב לא היו מאוכלסים במשך שמונה שנים ברציפות, ואחרים במשך תקופות קצרות יותר. מקבץ דיור בעכו אוכלס רק שלוש שנים לאחר מסירתו, וכך יצא שמשרד הקליטה שילם כמעט 15 מיליון שקלים עבור דירות שעמדו ריקות במשך שלוש שנים.
עוד עולה מהדוח, שמשרד הקליטה לא ביצע הערכות שמאי עדכניות, החוזים היו ללא תאריך תפוגה ולא הובאו לדיון במשך 13 שנה והוארכו שוב ושוב מבלי שעברו תהליך של בחינה מחדש. כמו-כן, המחירים ששילמו היו כדאיים כלכלית וגבוהים מהמקובל.
המסקנה שנגלית לעינינו מזה 20 שנה, היא שמה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה. לא ייתכן כי בעוד שאין פתרונות דיור הולמים לנזקקים, ישולמו מחירים מופקעים לשכירות עבור אלפי דירות שאינן עומדות בקריטריונים. שרים ופקידי הממשלה צריכים להיות אחראים משפטית לעבירות על החוק ועל בזבוז כספי הציבור.
