מעבר לנהר

מישהו שאל אותי, כמה שפות אתה יודע? ואני מתקשה, עד היום, להשיב. רציתי לומר לו משהו שנשמע מאוד בומבסטי ובימים כאלה, כשדברים מתפוצצים ברחובות העולם, זה נשמע גם מחריד. משהו כמו, אני מנסה לדבר שפה אחת, אמת. שכה אחיה, זה נשמע אפילו מצחיק. שפות התפתחו לדעתי מרוב רצון אנושי לדייק. לדייק בהבעה, בתחושה, בצבע ובמנגינה. רק משום כך הסתבכנו והארץ הפכה למגדל בבל עצום. השאיפה לדיוק, אם כך, היא הטרגדיה של האנושות.

הסתבכנו גם בעברית. עברית (שפת עבר) הייתה פעם משהו שורשי, מאפיינת אנשים מיוחדים שבאו מ'עבר' לנהר. הייתה זו לשון קודש ואני מעוניין להציג כמה הבדלים בין לשון הקודש לעברית של היום כדי שנוכל לחוש בפערים. המושג 'בטלן' עבר דרך ארוכה בכמה מסננות ציבוריות שניקו אותו מנכסיו. בתקופה שעוד היה פה אלוהים וכמה בתוכנו ראו אותו, ביטא המושג הזה קדושה. הוא אפיין אנשי רוח, צדיקים ומורי דרך שהשכילו לבטל את עצמם (אגו) לחלוטין והפכו מרכבה לאלוהות. תאמינו לי, כשאדם מסוגם היה מביט בכם – הייתם נמסים כמו חמאה. ואתם לא מזוקקים כמותה...

המושג 'מרכבה' שבו השתמשתי למעלה בא לציין כלי רכב והוא אפיין את שלושת אבות האומה שהיו מרכבה לבורא עולם. כך נכתב במקורות שלנו. גם הם ביטלו את עצמם ורצונם לפני כבודו ורצונו עד שמהותם הפכה כלי בלבד - מרכבה – להאדרת שמו יתברך. מה שמאפיין מרכבה - היא כלי תחבורה, מגיעה לכל מקום נדרש, אבל אינה הנהג.

אנחנו אנשים מיוחדים. הגענו מעבר לנהר. ביום כיפור נפתחת התפילה בבקשה-תחינה לאפשר לנו להתפלל עם העבריינים. העבריינים נמצאים בתוכנו כל ימות השבוע, הם לא מגיעים לפה מאוסטרליה רק ליום הכיפורים, למה הם זקוקים להרשאה מיוחדת? למה רק ביום הכיפורים?

תראו איך השפה שלנו הסתבכה והתבלבלה, אחדים יאמרו – הסתלפה (לשון סלפי?), הכל בשל רדיפת הדיוק והחתירה לאמת. קחו למשל את 'שוברי שתיקה'. המושג עצמו מבהיל. יש שתיקה שמתקשה, אולי, במהלך השנים, צוברת חומר עבה ונאלצים לבסוף לשבור אותה, כמו ששוברים מסך ברזל, או קרחון, כדי לרדת לחקר האמת. לרדת, אומרים. כי האמת קבורה בתחתית. איך ניתן לשבור את השתיקה, ממה היא עשויה?

נניח לרגע שהחבר'ה האלה באמת שוברים את השתיקה שלהם. כי את שלי או שלך הם אינם מסוגלים לשבור, הם לא יודעים מהי. ואם הם מנסים לשבור את שלי ואת שלך – הם מתיימרים בלבד. מתיימר הוא שרלטן לפי קנה מידה מקובל. נניח שהם מנסים לשבור את השתיקה שלהם. כלומר, לדבר אמת ולדייק באותיות הקטנות של החוזה. הנה, בדיוק כך התבלבל העולם ונפוץ בתוך בליל שפות שהפך את כולנו לסוג עמום של חרשים. מרוב רדיפת אמת, כמובן. האם אני מתחיל להיות ברור, שוברי שתיקה? אולי אתם רודפי אמת אבל גם שופכי דם אדם – דם של יהודים במקרה הזה, שופכים אותו בכל העולם. האם תבינו?

ביום הכיפורים מתירים לנו להתפלל עם העבריינים. מי הם העבריינים המסתוריים הנמצאים בקרבנו? שכל אחד ישאל את עצמו את השאלה המביכה הזאת, מי העבריין שבתוכי, וכיצד עלי להביא אותו אל סף ההכרה שלי, אל סף ההכרה הלאומית כדי שאוכל לנהל עמו דו- שיח, להתפלל? כשאדם מתפלל בתוך עצמו - רדיפת האמת שלו מתפוגגת לכל הרוחות. יש הבדל תהומי בין מי שרודף אמת לבין מי שניצב מול ארון הקודש ובתוכו אמת. אנחנו בני איש עברי, באנו מעבר לנהר. תמיד נחשבים לזרים.

יש פתגם צ'כי שאומר: השקר המוחלט הוא אמת. וזה נכון כי הצ'כים חוו אותו על בשרם. זה היה הקומוניזם שהשתולל בארצם, נבח וגם נשך עד שניסו להתגבר עליו והכניסו אותו לקרנטינה. מדוע הוא היה השקר הכי גדול, כמעט מוחלט, שהפך לאמת? כי היה בנוי מפסיפס עצום של הרים נאורים ונהרות אמת. וזה מה שהפחיד כל-כך בני אנוש. הכל היה בו אמיתי למכביר והוא התנוסס כמו מגדל אור עצום מעל לראשה של האנושות והבריק מול השמש והכוכבים בגודל אדירים סמלי, כמו שביל החלב. הייתה רק נקודה אחת קטנה, בלתי נחשבת, כמעט זערורית שלא הרשימה איש. למעשה, אפילו לא נקודה, סתם זיג מיקרוסקופי, לא נחשב, מזולזל שלא ראוי להזכירו בשיחה בין מבוגרים – אלוהים. לא היה שם אלוהים, זה הכל. הכל הזה התמוטט כמו מגדל בבל.

אנשים, כמו שידוע מההיסטוריה שלהם, לא לומדים את הלקח. כשאני אומר אלוהים, איני מתכוון לעצם המילולי שאנשים רבים נאחזים בשמו ובונים למענו כנסיות ואפילו רוצחים עמים אחרים. אני מתכוון בסך-הכל – לקדושה. וזה כבר לא היה. הכל נעשה קדוש היום, הכסף, הזהב, הנפט, הפוליטיקה – בקיצור, זה אבד. עברנו על זה בפסיעה גסה ולכן אנחנו נחשבים עבריינים. אנחנו מתגודדים עם עבריינים בכל רגע מרגעי חיינו – כי אנחנו העבריינים. והנה מגיע הרגע שבו אנחנו מתבקשים לכפר. רק אחרי זה, הרבה מאוד אחרי זה, אם בכלל יש לנו זכות כלשהי – השתיקה נשברת. אנחנו מיוחדים, אנחנו זרים. אנחנו באים מהנצח בעוד העולם כולו צועד אליו.