האם נכונה ההחלטה שאם יש התלבטות במי לטפל במחבל פצוע קשה או באזרח פצוע קל-בינוני, צריך לטפל בפצוע הקשה, כלומר במחבל? על כך נאמר: "ואבדה בינת חכמיו". כי מחבל הוא חייב מיתה ויותר מכך - הוא אדם מת, גברא קטילא. יש לו דין רודף, ורודף, מצווה על כל אדם להורגו. וכל הקודם זכה. ולא שהוא חייב מיתה על-ידי בית דין אלא על-ידי כל אדם.
מדוע יש לו דין רודף, הרי כרגע אינו יכול לעולל מאומה? שני נימוקים שכל אחד מספיק:
- בגלל שמחבל אינו רוצח נקודתי שיש לו טינה כנגד אדם פלוני, ואחרי שביצע זממו הוא חוזר להשקט, אלא הוא רודף את כל עם ישראל, רוצה להרוג יהודים, וברגע שהוא נשאר בחיים, סכנתו ממשיכה לרחף. מבחינה סטטיסטית, חמישים אחוזים מהמחבלים המשוחררים שוב מעורבים ברצח.
- עונשי התורה מבוססים, כדברי הרמב"ם ב"מורה נבוכים", על הרתעה. איננו מעוניינים להעניש אנשים, אלא מעוניינים שהם לא יחטאו ולא ייענשו. אם המחבל יודע שהוא אדם מת זה מרתיע. אם הוא יודע שאולי הוא יטופל ואחר כך יישב בבית הסוהר, שם הוא יקבל קורס אקדמי וכשייצא יתקבל כגיבור לאומי - גורם ההרתעה נחלש. חייבים להרתיע למען יראו וייראו ולא יזידון עוז.
מסיבות מסוימות, שאין כאן המקום לפרט, מטפלים במחבל פצוע, אך אין לעשות זאת על-חשבון פצוע חף מפשע. הרי הוא הקרבן, וכיצד הרוצח קודם לו?!
שאל אותי רופא שהתבקש להתראיין בנושא מה הטיעונים שעליו לומר. אמרתי לו את שני הנימוקים הללו, אלו נימוקים כלל אנושיים. הכלל הראשון של הרצידיביסט - החוזר על פשעו. וגם הנימוק השני של ההרתעה. ענה לי: אך אומרים לי "אתה רופא, אתה לא פוליטיקאי, אתה לא איש צבא, אל תתערב!". מה לענות?
הציפייה היא שרופא לא יהיה רק ידען, אלא יהיה אדם חושב המכונה "אינטלקטואל". אינטלקטואל הוא אדם שלנוכח עוול וסבל נכנס למאבק, נוקט עמדה, מעורב ומגויס. הידע של האדם מחייב אותו אנושית להסיק מסקנות ולהיאבק, אחרת כל העולם יהיה מלא עוול וסבל.
פעם הקימו ועדה לדון בפשעי המלחמה של חיילים אמריקנים בויאטנם, ובראש הוועדה שמו את הפילוסוף הצרפתי סרטר. אמרו לו: מה זה נוגע לך, מי אתה בכלל? השיב: אני פלוני אלמוני, זה מה שאני; ובתור פלוני אלמוני מותר לי להביע דעה, ואני חייב להביע דעה. הרי האמריקנים מקבלים כללי מוסר מסוימים. כך הם דנו את הגרמנים בנירנברג. אם כן - אותם כללי מוסר מחייבים גם אותם.
כל רופא נשבע את שבועת היפוקרטס. שבועה זו אומרת: אני חיייב לרפא כל אדם. אז מדוע לא לרפא אדם שלא עשה דבר? בגלל שיש שם מחבל? האם המחבל פוטר אותו משבועת היפוקרטס? צריך לעזור לאנשים.
הרופא למד רפואה, ואינו יכול לטעון: אני מרפא רק את מי שישלם לי הרבה כסף. אי-אפשר להיפטר מלרפא אדם עני רק כי אין לו כסף. מה שיש בארץ שר"פ, שירות רפואה פרטי, זו שערורייה מבחינה מוסרית שיש רפואה לעשירים בלבד. יש לי חבר עוד מימי הסניף, פרופסור שהוא ראש ועדה, שיצא בתקיפות נגד השר"פ. עקב צמצומים הוא פוטר... אך יישר כוח לו.
אי-אפשר לומר לומר לרופא אתה לא מחליט במי לטפל ובמי לא. הרופא הוא לא רק ידען, אלא בעל מקצוע מיוחד להציל אנשים, ויש לו אחריות מוסרית גבוהה.
החלטת הוועדה היא באמת החלטה אומללה, גם מבחינת ההלכה גם מבחינת המוסר הכלל-אנושי הישר של "דרך ארץ שקדמה לתורה" - הבינה הטבעית והמוסר הטבעי. לפעמים אנשים מתבלבלים. חז"ל אומרים ששאול חמל על אגג ולא חמל על כוהני נוב. לאינטלקטואל אין כוח. אין לו צבא, משטרה וחוקים, אך יש לו כוח אחר - כוח הדיבור, כשהוא מוחה וצועק ובסוף זה משפיע.
אנשים אינם רובוטים. לכל אדם יש חוש מוסרי, שכמובן צריך להיות מלווה בענווה - אדם לא יודע את הכל ולא יחלק הוראות לרב הראשי - אבל עקרונית, אדם צריך להפעיל שכל טבעי ובינה טבעית ואי-אפשר לצוות: אתה רופא, עשה מה שאומרים לך. צריך להפעיל חוש מוסרי ישר.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
