עם נבוך ולא חכם (חלק ב')

לא הרגעת אותי י.ב.מ ידידי. הדעה שלך יקרה לי עד מאוד, ואתה יודע מה – היא יקרה לכל יהודי יפה וגאה ביהדותו ובישראליות שלו, זאת כי דעתך מפיחה תקווה והיא משאת הנפש של כולנו. מי לא רוצה להיות מנוי על עם חכם ונבון שרק המיעוט של המיעוט שלו נגוע בחיידק הטורף. ואומנם אתה קובע ומאדיר את התקווה כי המיעוט הזה הוא השולט בערוצי התקשורת ובמרכזי הכוח של המדינה ומכאן מקור כוחו, אולם, וזו החדשה הטובה, אנחנו הרוב מתחילים להתעורר, אמורים להתעורר, חייבים להתעורר ולהוקיע את המיעוט הזה שבתוכנו אם לא היום אז מחר או מחרתיים. יום אחד זה יקרה, כי החשוב מכל הוא כי אנחנו הרוב ויום יבוא והכל יבוא על מקומו בשלום. זו הגאולה האמיתית וזו בשורתך מעל השורות ובתוכן, ועל-כן ציינתי כי דעתך מפיחה תקווה ויקרה לכל נפש יהודיה וגאה.

אבל אני חולק על דעתך י.ב.מ ידידי, ועד כמה יקרה היא לי.

את הדעה שלי אני בונה על-פי מה שעיניי ואוזניי רואות ושומעות, ואני רואה ושומע דברים אחרים מפיחי ייאוש שמעולם לא חוויתי את עוצמתו. פעם, רק השוליים של הימין, אלה שממילא רחוקים היו מהגרעין, היו נוטים באופן זה או אחר למרכז, ומשם הדרך קצרה לשמאל המתון או הקשה ובעיני חד הם. הרבה שמות מככבים בקבוצה הזו כמו הנסיכים, בגין, מרידור, ריבלין, אולמרט וגם שרון. איש לא פחד מהם ולא חשש שמא ישפיעו על מחנה הימין או יסחפו את האנשים אחריהם. הם תופעה חולפת, כך הגדרנו אותם והמציאות אימתה את השערתנו.

היום, ממש היום, אינך יכול להצביע על שוליים כאלה ולהדחיק אותם מתודעתך יען בירכתיים הם. היום כל הימין, גם גרעינו של הימין שור מועד הוא העשוי להשתייך לשוליים או שכבר נמצא בשוליים או שנמצא בדרכו לשוליים, ולמעשה קשה לזהות את מיקומו האמיתי ולהתחקות אחריו, ובלשון אחרת קשה לעמוד על גאוותו הלאומית ולהצביע עליה, קשה לראות את הזוהר היהודי המבריק הזה הפורץ מעיניו, קשה לזהות את הניצוץ הישראלי הברור הזה, הכן, הצח והפשוט, כדוגמת הניצוץ שבקע מעיני בגין, שמיר, גאולה כהן, יובל נאמן, בא לי להוסיף גם את יהושוע בן-נון ומשה בן-עמרם ודוד המלך ואת פנחס ויואב בן צרויה, כל כך בא לי, ואני לא מדבר על שיעור קומתם אני מדבר על פשטותם, על-כנותם העצמית, על האמת השועטת מתוך ליבם. אולי הלכתי רחוק אבל אני מכוון לאמת הלאומית שלנו, של עם ישראל היהודי והגאה, הפשוט והנחרץ. האמת הלאומית הזו – אין באופק כבר כתפיים לשאת אותה, היא חמקה מתוך ידינו ונמחצה בין הכסאות.

רוצה דוגמאות? ברצונך לדבר עברית פשוטה ודוגרית? לך לגוגל ועשה במצוות המאמר שקראת. תקתק בגוגל את הערך המתורבת "חתונת הדמים" ותעמוד תוך חצי שנייה על 15,300 תוצאות של אנשים מתורבתים שסלדו מחתונת הדמים והחרבות, סלדו ממנה קשות והקיאו בהרף עין את המאורע המבחיל ממחוזותנו "שמשתתפיו אינם שייכים לעמנו", "ודרכם אינה דרכנו".

לציין ולהשחיר את ההיסטוריה. רוב המתורבתים הללו הם אנשי ימין, מהגרעין והקליפה, אשר ביקשו והתחננו על נפשם שלא ישבו בדד מחוץ למעגל המודרני לתרבות הנאורה. אין ליכודניק שלא הצטרף למעגל המתורבת, אין ח"כ או חבר מרכז שלא נדחף למיקרופון והכריז על עומק סלידתו מחתונת הדמים. רשימת בנט שנשאה על כתפה את דגל התורה והציונות התייצבה בראש המזועזעים, ויו"ר מועצת יש"ע בדימוס הנושא את עיניו לברזיל, גם הוא אמר את מילתו הברורה והנחושה; אין מקום לתופעה כזו בקרבנו.

ועל איזו תופעה מדבר ביבי הנגבי דיין ונפתלי? על ריקוד בו הונפו, כן, חרבות ונשקים כאקט סמלי נגד הקמים עלינו, כאשר כל עם ישראל, כל איש ברחובו, נמצא זה 3 חודשים תחת איום רצח אישי וישיר, וכאשר כולנו משחררים מידי ערב אנחת רווחה לאות חזרתנו הביתה בריאים ושלמים. כולנו שמחים לרגע הנקישה על הדלת, גם האימא גם האחות גם האישה והבעל, כולנו שמחים שחזרנו בחיים, ועד למחרת אלוהים גדול.

זו המציאות הישראלית היום ועל המציאות הזו ביקשו בריקוד החרבות לקרוא תיגר, למחות עליה, לזעוק ולצעוק "אין אנו מקבלים את המציאות הזו", "איננו מוכנים להכיל אותה", "כן וכן אנחנו גדולים מהחיים", "אין מי שיפחיד אותנו או שימאיס עלינו את החיים – אנחנו אלה שנמאיס עליו את חייו".

אני מנסה פשוט להכנס לראש החברה הפושטקים שרקדו והניפו את סכיניהם וחרבותם ונשקיהם, כן גם נשקיהם, והשאלה שאין לי תשובה עליה: כיצד ייתכן שלא נמצאה אף ישות אחת מתוך העם המכובד והנורא הזה שקראה לילד בשמו ואמרה: אין היום דבר נורמלי מהריקוד הזה, כן אין נורמלי ממנו. אין נורמלי מבחור צעיר שכוחו במותניו וזועק במלוא גרונו "אני רוצה חיים", "אני אוהב את החיים", "ואני ארמוס את כל מי שיעמוד בדרכי לחיים". מה יותר נכון מלצעוק את זאת עכשיו, היום, כאשר סופרים את נפגענו המוטלים ברחובות מדי יום ביומו. הכיצד ולא נמצא שום פקיד רשמי או זוטר, מהממשלה או מחוצה לה, הכיצד ולא נמצא ולו לוביסט אחד מאחת המפלגות והתנועות שיעמוד על במת המחול הזה ויבין את מהותו, את מקורו, את הדבר שכל-כך משקף את המציאות שלנו להיום ה-4 לינואר 2016.

ואיש לא קם; נהפוך, כולם קמו נגד המחול הזה כי זיהו דרכו את ההזדמנות להתפקד לתרבות המודרנית ולהרשם בפנקסיה, וכאילו זה עתה נפקחו עיניהם וזיהו תרבות מה היא. לא הימין שהתקרב למרכז מדאיג אותי, כי אם ההבחנה הזו שראיתי דרכה איך הימין נחשף לפתע לתרבות ועומד בתור להתפקד לשורותיה. אכן מחזה מצמרר ומביש, ומעל לכל גם מייאש.