הספר "גדר חיה" אכן מספר על אהבתם של ליאת היהודייה וחילמי הערבי, אבל הזעם שמעוררת קריאתו איננו נובע מהחשש מנישואי תערובת, אלא מהצגתם של הערבים כקורבנותיה המסכנים של הפלישה הציונית לארצם, והצגתנו כרשעים הנהנים להתעלל בהם.
במקום להיקרא "גדר חיה" יכול היה הספר להיקרא "הערבי הצודק והחכם, והיהודייה המטומטמת". כי הקטע היחידי בספר שמעלה חיוך של רחמים על שפתותינו הוא הקטע שבו היהודייה מסבירה לערבי שבגלל הכיבוש משתלטת אצלם הקנאות הדתית. איך בת ליהודים מפרס שעלו לישראל באמצע שנות השישים לא שמעה על חומייני? איך מי שחיה בניו-יורק בצל קריסת מגדלי התאומים לא שמעה על אל-קאעידה?
אבל אנחנו מפסיקים לחייך כשאנחנו רואים איך היהודייה המטומטמת ניצבת חסרת אונים מול הערבי הצודק והחכם, הטוען כלפיה שהציונים הקימו את מדינתם על חורבותיו של עם שגורש מאדמתו.
אז נעזוב את זה שהיא לא אומרת לו שהאדמה הזאת איננה אדמתם אלא אדמתנו, ושהיא הייתה שלנו אלפיים שנה לפני שהגיעו לכאן הערבים מסעודיה וכבשו אותה, והקימו את המסגד שלהם על חורבות בית מקדשנו.
תוצר לווא
ונעזוב את זה שהיא לא אומרת לו שבמשך למעלה מאלף שנות השלטון המוסלמי עיל ארצנו ניהלו בה ערבים מסע רצח מתמשך, שהפך אותה מגן פורח שחיו בו מיליוני חקלאים, לאדמת שממה שחיו בה פחות מ-300,000 איש, ושרק בגלל מסע הרצח המתמשך הזה הפכו הערבים לרוב בארצנו.
ונעזוב את זה שהיא לא אומרת לו שרוב רובם של הערבים שחיים כאן, וכנראה גם הוא בעצמו, אינם צאצאי הכובשים שבאו מסעודיה, אלא צאצאי מוסלמים מכל הארצות שמסביב שהגיעו לכאן כתוצר לוואי לתהליך שיבתנו למולדתנו האהובה.
ונעזוב את זה בגלל שהיא לא אשמה, ומי שבאמת אשמה היא מערכת החינוך שלנו, שנשלטת בידי אנשים המעדיפים להכניס לתוכנית הלימודים ספר תעמולה אנטי-ציוני שכזה, מאשר לכלול בה, ולו לשנה אחת, שעה אחת בשבוע, היסטוריה של ארץ ישראל.
ונעזוב את זה בגלל שאם תשאלו את בני דורה של רביניאן, שלמדו במערכת החינוך החילונית, מי קדם למי - יהודה המכבי או בר-כוכבא, מובטח לכם שלמעלה מ-80% מהם לא ידעו את התשובה.
דגל אש"ף
אבל אחרי שנעזוב את הכל, ונבין את הכל, בכל זאת נשאל את עצמנו איך היא אפילו לא אומרת לו "אתם התחלתם", ובמקום לענות היא פשוט בורחת בבכי הביתה.
ונשאל את עצמנו מדוע לא די היה לה, לרביניאן, בהצגה אנטי-ציונית של העבר וההווה, והיא גם החליטה להעליל עלינו עלילת כזב לפיה נהגנו לשלוח לכלא נערים בני 15 שציירו אבטיחים בצבעיו האסורים של דגל אש"ף, ושחיילינו נהגו להתעלל בהם ברשעות בזמן שהיו בכלא.
מבעד לעשן החשיש שהיהודייה והערבי לא מפסיקים לעשן, מצטיירים הערבים כקורבנות התמידיים, בכל מקום ובכל זמן. הם הקורבנות של קריסת מגדלי התאומים שבגללה הם נרדפים על-ידי אנשי האף-בי-איי, הם הקורבנות של השואה שהיא ההצדקה היחידה שמוצאת היהודייה להקמתה של מדינת ישראל, ועל כך שהם הקורבנות של מלחמת ששת הימים ("הכיבוש") אין צורך להכביר מילים.
הקורבנות האמריקנים של קריסת מגדלי התאומים לא מוזכרים אפילו במילה, והקורבנות הישראלים שמוזכרים פעם אחת הם כמובן של החמאס, ולא של הפתח. שהידים? ג'יהאד? לא במילון של אובמה, ולא במילון של רביניאן.
חכמים וצודקים
אבל גם בלי שהידים, ובלי ג'יהאד, מנסה רביניאן לשכנע אותנו שסופו של הפשע הציוני קרוב מאוד. כי הערבי החכם והצודק "מוכן לשלם את המחיר ההיסטורי ולספוג בשם הפלשתינים עוד עשרים שלושים שנות כיבוש וסבל, וכמי שיודע שהסבלנות בסוף תשתלם לו ושסרבנותם העקבית לפשרה תצדיק את עצמה בטווח הרחוק, הוא שם את ביטחונו בכוח הילודה הערבי ומחכה שיפיל לידיו את כל הקופה".
והיהודייה המטומטמת לא יודעת להזכיר לו שגם הוריו (או הוריהם) ברחו רק לחודשיים שלושה, עד שהם יוכלו לחזור ולחלק ביניהם את בתיהם של היהודים, שהערבים הפולשים לכאן משבע מדינות ערב יהרגו את כולם. והיא גם לא יודעת להסביר לו שמיליוני היהודים החכמים והצודקים שיושבים כאן עכשיו, חזקים פי אלף מהרוצחים הערבים המנוולים שניצבים מולם, ולא יפילו לידיהם שום קופה. ובמקום זה היא חוששת "שמא הוא צודק ויום כזה יכול להגיע."
מתעורר החשש שמא מעבר לעובדה שרביניאן רוצה לשכנע את קוראיה שהערבים צודקים ואנחנו מנוולים, היא גם רוצה לעודד אותם לרדת לברלין, וללכת בעקבותיו של הערבי שגר שם, ומוכן לספוג בשם הערבים שנשארו כאן "עוד עשרים-שלושים שנות כיבוש וסבל."
מעניין יהיה לדעת מיהם חברי הוועדה שהחליטה להמליץ על הכנסתו של "גדר חיה" לתוכנית הלימודים. השם היחידי שמוזכר הוא זה של יו"ר הוועדה, רפי וייכרט, ותוך שתי דקות בגוגל מצאתי אותו חתום על
מודעה של מרצ. ולסיום, בכל זאת מילה אחת טובה על רביניאן. לעומת "סמטת השקדיות בעומריג'אן", שאותו העפתי מידי במיאוס אחרי עשרים עמוד של פורנוגרפיה נמוכה מים המלח, את "גדר חיה" אפשר לקרוא. וגם זה משהו.
