1.
הנהלת מגה מצאה את האשמים בקריסת הרשת: הספקים והתקשורת. בעשרות עמודי הבקשה להקפאת הליכים, אין מילה אחת של ביקורת עצמית, מילה אחת של הודאה בטעות, מילה אחת של נטילת אחריות. צודקים. עובדה: אם ההנהלה כל כך גרועה, איך זה שהיו"ר אביגדור קפלן קיבל ממש לאחרונה בונוס של 500,000 שקל? הרי לא נותנים בונוסים על כישלון.


2.
בואו נבדוק את הטענה הנ"ל. מגה רוצה לקבל סחורה עכשיו ולשלם מתישהו בעתיד, אינשאללה. הספקים, שגם להם יש הוצאות וגם להם יש עובדים וגם להם יש ספקים, רוצים את התשלום עכשיו. הספקים, למודי ניסיון עם מוסר התשלומים הקלוקל של מגה ובלי ערבויות של חברת-האם אלון, רוצים תשלום במזומן. חלקם חברות ציבוריות ענקיות, החייבות דין וחשבון לכולנו - לכל מי שמחזיק במניותיהן. תגידו אתם מי צודק.


3.
ומה עם התקשורת? למיטב זכרוני - ולא עקבתי אחרי הנושא מקרוב - מגה לא כינסה אף מסיבת עיתונאים בחודשים האחרונים כדי להפריך את הפרסומים על-אודותיה, ולא הגישה אף תביעת לשון הרע נגד מישהו שכתב על המשבר המחריף והולך בו היא נתונה. הח"מ פרסם כבר לפני חודשיים תמונות של מדפים ריקים באחד מסניפי הרשת. אז אולי גם אני אשם.


4.
יש מי שממהר לגזור קופון מקריסת הרשת ומהסכנה ל-3,500 עובדיה: חברי כנסת מהאופוזיציה. ראיתי את יצחק הרצוג וזהבה גלאון מצטרפים להפגנה מול משרדיו של שרגא בירן (האיש שהצליח לריב עד חורמה עם ילדיו ולמוטט רשת שיווק, והכל תוך שנים בודדות), וזועקים שאסור להפקיר את העובדים. נהדר. לא שמעתי מהם שום רעיון מעשי, אבל הם לא צריכים להציע כזה. הרי הם באופוזיציה, ומספיק לגלגל את הכדור לפתחה של הממשלה.


5.
אלא שלממשלה אסור להתערב כאן. מדובר בחברה פרטית, שבימים כתיקונם - כמו כל חברה פרטית - מסתייגת נמרצות מרגולציה וממעורבות ממשלתית. "מדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם", אמר יפתח לזקני גלעד - ובצדק. לכל היותר יכולה הממשלה להציע הלוואות גישור למי שירכוש את הרשת או חלקים ממנה, אולי קצת הקלות מס (נוספות) כאשר מדובר ביישובי פריפריה - ותו לא. ונא לזכור, שהמדינה עומדת לאבד כאן הרבה הכנסות ממיסים וכנראה גם לשלם לא מעט בקצבאות אבטלה והשלמת הכנסה. אסור לה להוציא עוד מאות מיליונים מכספי הציבור כדי להציל עסק פרטי כושל, שבעליו אינם מסוגלים או אינם רוצים להצילו.


6.
חוץ מזה, דומה שכוחות השוק אומרים כאן את דברם בצורה נחרצת. קלאבמרקט התמוטטה, שופרסל מקרטעת, מגה בדרך לקריסה. רשתות הדיסקאונט מצליחות יותר, אולי הרבה יותר - וזה מלמד שהציבור ברובו רוצה היום בעיקר מחיר נמוך. מי שיקנה, אם יקנה, את מגה או חלקים ממנה, יצטרך להתאים את עצמו למציאות הזאת.


7.
אבל בעצם, מי יקנה? קשה לראות באופק מישהו שירכוש את הרשת במלואה. מדובר ב-180 סניפים, בהם כמה עשרות המכונים "מכבידים" - דהיינו שנמצאים על סף הרווחיות - ועובדה שהרשת בכללותה מדממת ללא הרף. בתנאים גיאופוליטיים אחרים, ובלי פופוליזם הרסני כמו זה הבא לידי ביטוי בנושא הגז הטבעי, אולי אפשר היה לעניין גורם בינלאומי ברכישת הרשת, אבל לא זה המצב.


8.
לכן נראה, שבמקרה הטוב יצליחו הנאמנים (תהיה פה הקפאת הליכים, זה ברור) למכור חלק מהסניפים; במקרה הכי טוב, הם יצליחו למכור את רובם. לא בטוח שרמי לוי ירצה אותם; עובדה שדיברו איתו על שמונה סניפים וזה נכשל, והקונספט של מגה ומיקום סניפיה מנוגדים ב-180 מעלות לאלו שלו. אולי ויקטורי תקח כמה סניפים, אולי רשתות קטנות אחרות יקחו עוד כמה, אולי יבוא מישהו מענף הקמעונאות והשיווק ויקח כמה. נכון לעכשיו, לא נראה שאפשר לצפות ליותר מכך.


9.
מה שאומר, ששוב הקטנים והחלשים הם שישלמו את המחיר. אסם, תנובה, שטראוס והחברה המרכזית למשקאות אולי ייפגעו בשוליים ולא יותר מכך; ככלות הכל, הציבור עדיין צורך מרק ובשר וקפה וקוקה-קולה, אז הוא יקנה אותם במקומות אחרים או בבעלות אחרת. הספקים הקטנים, אלו שאין להם אפשרות לשווק לסניפים בודדים, יספגו פגיעה קשה. וכמובן - מאות עובדים בסניפים שייסגרו, וגם כאלו שהבעלים החדשים יחליטו שהם מיותרים. זה מקומם, זה מרתיח את הדם - וזו המציאות.