המשך קיומה של מדינת ישראל

להשגת החוסן החברתי-כלכלי חייבים להקטין את הקיטוב החברתי מחד-גיסא, ומאידך-גיסא חייבים להגדיל את הצמיחה הכלכלית הלאומית. להשגת שני יעדים אלו נחוצה החקיקה הבאה: א) מי שמקבל את שכרו או גימלתו מאוצר המדינה יקבל רק משכורת אחת או גימלה אחת. לדוגמא: מורים שיצאו לגימלאות, או משוחררי כוחות הביטחון שיצאו לגימלאות ונבחרו לכנסת יאלצו לבחור בין קבלת הגימלה מצה"ל או הגימלה ממשרד האוצר ובין קבלת משכורת כחברי כנסת. בשום אופן לא תיתכן קבלת שתי משכורות או שתי קצבאות מאוצר המדינה!

זוהי דוגמה אחת להקטנת הקוטביות החברתית מחד-גיסא, ולחיסכון בתקציב המדינה מאידך-גיסא. דוגמה שניה: כל מי שמקבל את שכרו מאוצר המדינה, (כולל עובדי חברות ממשלתיות) שכרו המירבי יהיה 95% משכרו של נשיא המדינה. לא ייתכן שמנהלי חברות ממשלתיות ישתכרו שכר גבוה משכרו של נשיא המדינה. אמצעי נוסף להקטנת הפער החברתי הוא העצמה והשבחה של מערכת החינוך הממלכתי, שנמצאת היום בשפל המדרגה. שידרוג מערכת החינוך הממלכתי יושג על-ידי העלאת הניקוד הפסיכומטרי הדרוש להתקבל לסמינר, שיהיה זהה לדרישת ההתקבלות ללימודי הנדסה, ובמקביל גם שכר המורים יושווה לשכר המהנדסים.

בהמשך, מספר חברי הכנסת יוקטן ל-71, ופגרת הכנסת תוגבל ל-30 ימי חודש תשרי, שכוללים בתוכם את כול חגי תשרי.

מקור פרנסה

על-מנת שחברי הכנסת יחושו ישירות את ממוצע ההכנסות של משקי הבית, שכרם לא יעלה על השכר הממוצע במשק. וכל מי שרוצים להיות חברי כנסת, צריכים לראות זאת כשליחות לאומית ולא כמקור פרנסה ופנסיה.

אמצעי נוסף להגדלת הכנסות המדינה הוא העלאת מס החברות עד 35%, והעלאת מס הכנסה למי שמשתכרים מיליון שקל לחודש ל-50%, ולכל מי שמשתכרים מעל 2 מיליון 60%.

להלן צעדי יעול וחיסכון נוספים: יש לבטל את הכפילות של ראש ממשלה ונשיא. הנשיא יעמוד בראש ממשלה של 12 שרים בלבד. הנשיא יהיה גם שר הביטחון, כפי שהיו ראשי הממשלה בן-גוריון, אשכול ורבין. שר אחד יהיה ממונה על בריאות, חינוך, מדע, עבודה ורווחה. שר שני יהיה ממונה על מים, תשתיות, תחבורה ואנרגיה. וכו'. אין כול הצדקה לממשלה מנופחת עם 18 שרים, 18 מנכל"ים וכיו"ב. אינפלציית השרים והסחטנות הקואליציונית תיעלם כאשר אחוז החסימה יועלה ל-10%, ושכל יפי הנפש מבית ומבחוץ יעשו שמיניות באוויר ויזעקו "חמס!".

משאבים כספיים נוספים להגדלת החוסן החברתי-כלכלי-צבאי יבואו מגידול בתוצר הכלכלי הלאומי ובהגדלת הייצוא, וגם זאת על-ידי חקיקת חוק הטפילות, דהיינו, כל מי שבריאים בגופם ובנפשם יחויבו לעבוד בהתאם לבחירתם, או בהתאם להתאמת מקום עבודה על-ידי משרד העבודה והרווחה. וזאת במטרה להפכם ממקבלי קצבאות למשלמי מיסים. כל מי שיסרבו לעבוד — תישלל מהם הזכות לקבלת קיצבת אבטלה. חוק זה יגדיל את כמות כוח האדם היצרני, ועל-ידי כך יגדיל את העוגה הכלכלית הלאומית, שתאפשר את הגדלת חוסנה החברתי-כלכלי-צבאי של ישראל, וכפועל יוצא את המשך קיומה של מדינת ישראל.