בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מצעד האיוולת של נשיאי ארה"ב (א)
|
תתפלאו, אבל אובמה לא המציא את חוסר ההבנה של נשיאי ארצות הברית במדיניות הבינלאומית, ואפילו לא ג'ימי קרטר. שניהם ירשו מורשת אדירה של איוולת שאפיינה את נשיאי ארצם בכל הנוגע למדיניות הבינלאומית
|
לא עשה יותר מדי. אובמה [צילום: AP/Jacquelyn Martin]
|
|
|
|
|
שנת 2016 היא שנת הבחירות בארצות הברית ומסמנת את סיום תקופתו של הנשיא המכהן ברק אובמה. הנשיא כבר נשא את נאום "מצב האומה" האחרון שלו. בקרוב יחלו הסיכומים של כהונתו. המעריצים המכורים שלו ימשיכו בעיוורונם להלל אותו, אבל אין ספק כי מי שיבחן את תקופת כהונתו באוביקטיביות, לא יוכל לומר כמעט דבר בזכותו. קריקטורות לא מעטות שהופיעו בימי כהונתו הציגו את אחד מקודמיו - גי'מי קרטר עולץ על-כך שכעת הוא כבר לא הנשיא הגרוע ביותר בתולדות ארה"ב. אז כדאי אולי לדעת שלפחות בכל מה שקשור לטיפול בענייני החוץ של ארצות הברית, שני הג'נטלמנים הללו לא ממש חריגים. לרגל תחילת שנת הסיכומים של כהונתו, החלטתי להקדיש לנשיא היוצא סדרת מאמרים בת שישה פרקים כדי לסקור את הפאשלות של כמה מקודמיו במישור הבינלאומי. ראשית עלי להקדים ולומר, שלמרות שבכותרת מופיע המושג שנעשה פופולרי על-ידי הסופרת ברברה טוכמן בספרה הידוע "מצעד האיוולת", ההגדרה שלי לאיוולת שונה מזו של ברברה טוכמן. מעבר לכך שהיא התייחסה לאיוולת רק ככזו שמבוצעת על-ידי קבוצה, ברברה טוכמן צמצמה את הגדרת האיוולת למקרים בהם התוצאה הנובעת מתרחשת בעוד מבצע הטעות עדיין מחזיק במעמדו. במובלע היא בעצם דרשה שמבצע האיוולת יהיה מודע לכך שהוא טועה, ובמפורש שהתוצאה מנוגדת למטרותיו. אלא שבמקרה של נשיאי ארצות הברית, שאמורים אף לכאורה להיות מנהיגי העולם החופשי, ושיש להם צוות עצום של יועצים שניתנים למינוי באופן כמעט בלעדי על-ידם, מוטלת עליהם האחריות לצפות את התוצאות של מעשיהם לטווח רחוק. כמו בכלל שאומר "אי-ידיעת החוק אינה פוטרת מהעבירה" במקרה של נשיאי ארצות הברית, אי-הבנת המציאות לא רק שאינה פוטרת מהאחריות למשגה, היא אף מאמירה את מידת האווילות. ההגדרה שלי לאיוולת היא לכן פשוטה - משגה, שנובע מחוסר הבנה של המציאות, ושתוצאותיו הרות אסון. בסדרת המאמרים שלי אתייחס רק לנושאי מדיניות החוץ של הנשיאים. נושא שנשיאי ארצות הברית בדרך כלל לא נמדדים על-פיו, אבל כפי שתראו, דווקא בו התוצאות עלולות לגרום לאסונות הטראגיים ביותר. כל מי ששהה זמן מה בארצות הברית יודע עד כמה המדיה האמריקנית ממוקדת בנושאי פנים, אזוטריים ככל שיהיו, ועד כמה מועטה המודעות של הציבור לכל מה שמתרחש מחוץ לארצם. עד כדי כך שאפילו בענפי ספורט מסוימים לאליפויות ארצות הברית הם קוראים 'אליפות העולם'. לא פלא אפוא שבתרבות כזו צמחו נשיאים, ועוזריהם שגילו מעט מאוד הבנה במתרחש בעולם. יכול להיות גם, שזו הסיבה שמה שאמור להיקרא משרד החוץ האמריקני, נקרא עד עצם היום הזה - 'מחלקת המדינה' (State Department), ובראשה עומד 'מזכיר המדינה' במקום שר חוץ. ארצות הברית, כידוע, נמצאת ביבשת אחרת, ולכן נהנתה מבידוד פיסי מרוב העולם וצרותיו, ובמשך רוב שנות קיומה לא הייתה זקוקה למדיניות בינלאומית, וכל בּוּרוּת, הזנחה או שגיאה בתחום זה לא יכלו להזיק. לכן במשך שנים רבות הבדלנות הייתה הגישה הנכונה מצידה. היא התעסקה בעסקים שלה בלבד. שכנותיה קנדה ומקסיקו לא היוו כל אתגר. כל זה החל להשתנות עם התפתחות התחבורה והתקשורת, שהפכה את העולם לקטן יותר על כל החיוב והשלילה שבכך. מבחינת ארצות הברית, נקודת המפנה בהתייחסות לאירועים בינלאומיים התרחשה בתחילת המאה העשרים. אלא שארצות הברית לא עשתה דבר כדי לשנות את האופן בו היא מטפלת בנושאים הבינלאומיים, וכך היא מצאה את עצמה נגררת למלחמת העולם הראשונה בעל כורחה.
|
|
וודרו וילסון [צילום: AP]
|
|
|
למרות שבבית הלבן ישב באותה תקופה הנשיא וודרו וילסון שהיה פרופסור למדע המדינה, הוא לא באמת הבין מה מתרחש בעולם, והמשיך במדיניות הבדלנות האמריקנית. זו כשלעצמה עדיין לא הייתה טעות, אלא שחוסר הבנת המציאות, גרם לכך שארה"ב לא נערכה למצב החדש. ב-1916, כאשר צוללות גרמניות הטביעו ספינת נוסעים שבין נוסעיה שנהרגו היו 128 אמריקנים, וילסון דרש מהגרמנים להפסיק את תקיפת ספינות הנוסעים, תוך שהוא מתעקש להמשיך להימנע מהתערבות במלחמה. ב-1916 הוא גם ניסה לתווך באופן פתטי למדי בין הצדדים הלוחמים בניסיון להביא לסיום המלחמה בהסכם. בסוף אותה שנה, וילסון נבחר מחדש ברוב זעום לאחר שסיסמת הבחירות שלו הייתה "הוא שמר אותנו מחוץ למלחמה", רק כדי שב-1917 אמריקה תיאלץ להצטרף למלחמה לאחר שגרמניה לא רק שציפצפה על הדרישה שלו שלא לתקוף ספינות אזרחיות, אלא אף פנתה למקסיקו והציעה לה להצטרף למעצמות המרכז תמורת סיוע גרמני לכבוש את טקסס, ניו מקסיקו ואריזונה ה"כבושות". טעותו של וילסון הייתה בכך שלא הבין את השאיפה של הקיסר הגרמני לשלוט בעולם. אך עד כמה שהכניסה למלחמת העולם הראשונה אופיינה בחוסר ראות, התרומה של וילסון לסיומה הייתה הרת אסון. וילסון, שהיה כאמור פרופסור למדע המדינה, רקח 14 עקרונות שהנחו את סיום מלחמתו הראשונה במוחו האקדמי, אך ללא כל קשר למציאות. מבין העקרונות, דווקא על העיקרון של שלום ללא נקם וללא השפלת המדינות המנוצחות, לא ידע וילסון לעמוד, ובפועל נחתם הסכם שהשפיל את גרמניה ושיעבד את כלכלתה לתשלום פיצויים למדינות המנצחות. הוא גם לא הצליח לשכנע את הקונגרס האמריקני להצטרף לחבר הלאומים שהוקם על-פי חזונו. אך ספק אם הצטרפות האמריקנים הייתה משנה את התוצאה הסופית, שמשום שהתקנון שנקבע לחבר הלאומים הוכח כבלתי-יעיל בפתרון הבעיות שצצו לאחר מלחמת העולם השנייה. כמה מעקרונותיו עיצבו את גבולות אירופה ובמידה מסוימת גם את גבולות המזרח התיכון (סייקס-פיקו) באופן שיצר מתחים לאומיים שגרמו לסכסוכים בלתי פוסקים, והם, יחד עם תוצאות ועידת השלום בוורסאי, הנסיגה המהירה של ארה"ב מאירופה, וחבר הלאומים הבלתי-יעיל שוילסון היה בין מעצביו, הביאו בסופו של דבר למלחמת העולם השנייה. ועל כך בפרק הבא.
|
ביבליוגרפיה עבור כל סדרת המאמרים
|
|
Jenkins, Roy. Churchill, A Biography. London: Macmiillan (US edition Plume/Penguin Group), 2001. גלבוע, עמוס. מר מודיעין אהרל'ה אלוף אהרון יריב ראש אמ"ן. תל אביב: משכל (חמד+ידיעות ספרים), 2013. טוכמן, ברברה. מצעד האיוולת. תל אביב: ספריית מעריב, 1986. מונטיפיורי, סיימון סבאג. סטלין, חצר הצאר האדום. מתרגמים מנשה ארבל. אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר; הוצאת ספרים יבנה, 2006. מילשטיין, אורי. בדם ואש יהודה, צמיחתה של העצמה הישראלית. תל אביב: א. לוין אפשטיין, 1973. צ'אנג, ג'ונג ו ג'ון האלידיי. מאו - הסיפור הבלתי נודע. מתרגמים עידית שורר ו הדסה הנדלר. ירושלים: ספריית מעריב; כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2007. צ'רצ'יל, ראנדולף ו ו וינסטון צ'רצ'יל. מלחמת ששת הימים. מתרגמים אריה חשביה. רמת-גן: מסדה, 1967.
|
|
תאריך:
|
20/01/2016
|
|
|
עודכן:
|
20/01/2016
|
|
אליזבט רימיני
|
מצעד האיוולת של נשיאי ארה"ב (א)
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
גדעון אמיר
|
21/01/16 02:20
|
|
|
|
הגוי..
|
21/01/16 11:50
|
|
2
|
|
בר ברע
|
21/01/16 21:33
|
|
|
|
יצחק ר.
|
21/01/16 23:36
|
|
ההודעה של הראפר קניה ווסט כי ירוץ לתפקיד נשיא ארצות הברית בבחירות ב-2020 זכתה לתגובות רבות ברשת. כמיטב המסורת, הגיבו מצייצים וגולשי פייסבוק (Facebook) רבים בממים ובהודעות שנונות. כמו-כן, היו גולשים שהקימו קבוצת פייסבוק שטוענת שהגברת הראשונה, לצידו של ווסט, צריכה להיות אשתו, קים קרדשיאן.
|
|
|
בתוך תקופה של חוסר יציבות המשפיעה על כולם, לפנינו שבוע קל יותר יחסית. קידום אפשרי ברוב התחומים, הביטחון מתחזק ומחשבות חיוביות מדבקות, ואולי כדאי לחשוב על מה שאמר הרבי מברסלב: "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות". זה הזמן "להתרחב". הסכנה היחידה זו אופטימיות מופרזת שעלולה להוביל אתכם לקחת על עצמכם יותר מכפי יכולתכם, לנגוס ביותר ממה שתוכלו ללעוס, להבטיח יותר ממה שתוכלו לממש. נסו לחשוב לפני, לדעת לקבל אחריות.
|
|
|
ששה חודשים לפני ספירת הקולות הראשונים בבחירות המוקדמות באיווה ובניו-המפשייר, המרוץ של המועמדים הדמוקרטים והרפובליקנים לבית הלבן צובר תאוצה. כצפוי, במרכז הבמה ניצבות שאלות על עמדות בנושאים מרכזיים ועל אישיות המתמודדים. הנושאים הקשורים לישראל ממלאים גם הם תפקיד, במיוחד לאור הוויכוח המתמשך סביב עסקת הגרעין עם אירן, אם כי באופן שלא משרת בהכרח את האינטרס הישראלי.
|
|
|
זו השנה השלישית ברציפות בה הפגנה נגד הגעתו לניו-יורק של מחמוד אחמדינג'אד לנאום בעצרת האו"ם מתקיימת. אלא שהפעם, בניגוד לשנים עברו, גורמת ההפגנה נגד הנשיא האירני למלחמות יהודים בינם לבין עצמם.
|
|
|
|
|
|
|