סיפור בשלושה פרקים, ואולי אף מוסר השכל בצידו.

כשלון האפיפיור

נוצרים נרדפים ונרצחים בעירק, מצרים, לבנון, סוריה, מדינות רבות באפריקה וארצות נוספות מעשה יום ביומו, ואין איש פוצה פיו, ואין איש מוחה.

הייתי מצפה שהאפיפיור יצא למלחמת נגד, להגנה על אנשיו (בין אם הם קתולים ובין אם נוצרים מזרם אחר). הרבה תקוות תלינו בו כשנבחר והועלה למעלת האפיפיור, אך הוא אכזב וממשיך לאכזב פעם אחר פעם. בביקור בארץ הקודש, לדוגמה, הוא עצר ליד ה"חומה", אותה חומת "אפרטהייד" תודות לה הצליחה מדינת ישראל להתמודד ולמגר כמעט לחלוטין את מעשי הטרור הנתעבים של האינתפדה השנייה, ונשא תפילה.

אותה תפילה לשלום לא קראה תיגר על השנאה התהומית ומעשי הזוועה של הרשות הפלשתינית ואנשיה נגד היהודים, או לעצם שאיפתם לאזור "נקי מיהודים" כי אם הטילה את האחריות במישרין עלינו. התבלבל לו הפונטיף, והחליף שחור ולבן, רוע וטוב, אמת ושקר.

כבר היו בלבולים כאלו בעבר. בתנ"ך, לדוגמה, מסופר על ברכת יצחק ליעקב במקום לעשו: "ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירוש. יעבדוך עמים וישתחו לך לאומים. הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך. ארריך ארור ומברכיך ברוך" (בראשית כ"ז: 28-29). במקרה זה הבלבול היה תוצאת מעשה ידיו של יעקב.

במקרה נוסף, יוסף לוקח את בניו, את מנשה ואת אפרים, לאביו החולה, יעקב. "ויקח יוסף את שניהם, את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל ויגש אליו; וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר, ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו, כי מנשה הבכור" יוסף שרואה זאת, "וירע בעיניו, ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה.

ויאמר יוסף אל אביו, לא כן אבי, כי זה הבכור, שים ימינך על ראשו. וימאן אביו ויאמר, ידעתי בני, ידעתי, גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים. ויברכם ביום ההוא לאמור, בך יברך ישראל לאמור, ישימך אלוהים כאפרים וכמנשה, וישם את אפרים לפני מנשה" (שם מ"ז: 13-20). במקרה של יעקב ונכדיו, בני יוסף, הוא מחליפם בכוונה תחילה, שכן רואה הוא את העתיד.

לא דינו של האפיפיור כדינו של אב האומה. אומנם שניהם בשר ודם, אך אבות האומה ידעו את האלוהים ויעקב, הוא ישראל, אף ידע את העתיד עד סוף הימים. בעוד האפיפיור הוא בן תמותה שנכשל.

אכזבה קשה אכזב האפיפיור כשראה לנכון לתמוך ברשע עלי אדמות, וכשהוא ממשיך לבחור בשתיקה רועמת מול מעשי הזוועה המבוצעים מדי יום ביומו ברחבי העולם נגד עדר מאמיניו. אין סליחה למעשים אלו, והשתיקה מתפרשת כחולשה וכהסכמה.

למיעוט הנוצרים במזרח התיכון ובאפריקה, המלט על נפשך, שכן חייך בסכנה מוחשית ומיידית.

"אירופה בידינו!"

בדרך כלל אנחנו היהודים מכונים "רחמנים בני רחמנים". מסתבר שהנוצרים גם הם עושים דברים לכאורה בטוב לב אך למעשה בטפשות ובחוסר מחשבה. לבם נכמר למשמע זרם ה"פליטים" מסוריה. זרם עז מאד.

מאד נזהרתי בלשוני כשאמרתי "למשמע" ולא "למראה". אם היו טורחים להסתכל על זרם ה"פליטים," הם היו רואים בעיקר בחורים צעירים, חסונים ובריאים.

"פליטים" בהקשר הארופאי הם פליטי מחנות ההשמדה. פליטים בעיני רוחו של כל בר דעת הם אנשים נרדפים שהגורל התאכזר אליהם.

אך ה"פליטים" הסוריים המציפים את ארופה בפרץ אדיר ורב, לבושים יפה, היטב. הם מצוידים היטב, ולא חסר להם כסף. יתרה מזאת, הם מלאים דרישות וציפיות כרימון: פה טוב להם ושם לא. פליטים שנסים על נפשם יהיו אסירי תודה לכל בדל עזרה שיוגש להם, לא כך ה"פליטים" הסוריים, ומי יודע אם הם בכלל מסוריה.

במשך זמן רב לא אכפת היה לעולם מהטבח שאסד עושה באנשיו. לפי אומדנים כאלו ואחרים, למעלה מרבע מיליון אנשים נרצחו בסוריה. בעוד ישראל נזהרה על כל נפש ונפש בעזה במבצע האחרון, בסוריה נרצחו משך שבוע אחד יותר אנשים מאשר במספר שנות מלחמה בין ישראל לבין החמאס והרשות. העולם כמנהגו שתק. אובמה לא נקף אצבע (אך הזדרז לפגוע בקדפי ובמוברק).

האם מישהו התענין בפליטים האמיתיים שנסו כל עוד נפשם בם מסוריה, ללא כל דבר למעט הכסות על גופם? הירדנים נאלצו להתמודד עם זרם הפליטים, וישראל ניסתה לעזור (בין השאר הוקם בית חולים שדה לטפל בהם לפי הצורך).

עד שיום בהיר אחד החלה הנהירה לארופה הנוצרית. במקום להגביל את ה"פליטים" לנוצרים ונרדפים בלבד, קיבלו הארופאים את אותו הזרם בידים פתוחות לרווחה.

טוב יהיה להם, לארופאים שנכמרה נפשם שמא חס וחלילה ה"פליטים" יתמרמרו שכן הם מעדיפים עיר זו בגרמניה או עיר אחרת בספרד או בצרפת (שם מזג האויר נוח יותר, וההטבות עומדות בעינן).

הגיע סוף השנה, והראו אותם בחורים חסונים, צעירים ובריאים, את דרך חייהם האמיתית: יצאו לשחר לטרף, כשבנות ארופה הנאות והחסודות הן טרף כה קל ועסיסי. פה הפחידו את עלמות החמד, שם אנסו אותן, הכל מותר, הכל שלהם והכל לפי המקובל לפי חוקי האיסלאם בן ימינו (אגב, למי שלא מאמין שדברים אלו אפשריים, סע לדרום תל אביב, מקום שם הסודנים והאריתראים מתנהגים בדרכים דומות, גונבים, אונסים, מכים ונוהגים כאדונים).

מסתבר שהכנסיה נכשלה בתפקידה להגן על הנוצרים ברחבי העולם. אירופה נכשלה בתפקידה להגן על עצמה, ובמו ידיה פתחה את שעריה והזמינה את האויב: "בוא, כנס, הרגש בבית, הרגש נוח להשתלט ולעשות כרצונך, הכל לרשותך, הכל שלך והכל פרוש למרגלותיך!"

השימוש בסוס הטרויאני ("אנחנו פליטים מסכנים הדורשים כניסה לארצותיכם") לא היה דרוש כלל ועיקר. האירופים בטפשות רבה קיבלו את המוסלמים בידים פתוחות לרווחה.

המוסלמים כבר מזמן הכריזו "אירופה נפלה בידינו, ארה"ב הבאה בתור!"