ביום ד' בבוקר בכתה אחת ממתנחלות גוש קטיף בשידור חי, בתוכנית הבוקר של ערוץ 10. יום קודם בכתה בפני ראש הממשלה. הטענה המרכזית שלה, נוגעת לכך שהיא מגורשת בהפתעה מביתה, עליו שילמה במיטב כספה ומיטב שנותיה. המתנחלים, שמביטים כעת בלבן שבעיניים של חרב הפיפיות ושמה "התנגדות להינתקות", על כל העבריינות והאלימות שנכללה בה, שולפים את הקלף הנמוך ביותר שישנו. קלף אחרון שהוא גם האמת העירומה והשוביניסטית של תרבות שוביניסטית כל כך: אחרי שורה של גברים מנופפי אגרופים ונוער מתלהם, קיבלנו את 'ארכיטיפ האישה בוכה' בשידור חי, עם טיעונים אמוציונאליים ("היסטריים") הנוגעים לכל לב. מילא שהם שלחו אותה, עצוב לי יותר לראות כיצד היא משתפת פעולה.
על-מנת לעגן את הגישה, ראוי להזכיר כאן מה זה בכלל שוביניזם:
'שוביניזם' קרוי על שם הלאומן הצרפתי מצבא נפוליון, ניקולאס שובן. עד עצם היום הזה משמש שמו להגדרתה של לאומנות קיצונית בשפה הצרפתית.
כמו אז, כך היום.
במקומותינו, השוביניזם הוא שם נרדף לניצול, תיוג, הפחתת ערך ואפליית נשים.
קשה להתווכח עם ראייה כל כך סובייקטיבית של המציאות, כמו זו של מתנחלת, שבנתה לה גינה ובית על חשבון משלמי המיסים במדינת ישראל, שילמה מכיסה הפרטי רק סכום עבורו היתה רוכשת (אולי) דירת מגורים 'רגילה' באחת מערי ישראל, כשהיתרה מגיעה מתקציב החינוך, הבריאות, התשתיות והרווחה של כולנו - וכעת מציינת בדמעות תנין שהיא מגורשת מבית אותו רכשה במיטב כספה.
המיטב הזה, חלק ממנו היה כספה. השאר – כספינו.
יתרה מזו, ישיבתה שם במשך 30 שנה עלתה בחיי חיילים, חיי אזרחים, שלא לדבר על ההשקעה החסרה בתשתיות בתחומי הקו הירוק שיכלה למנוע תאונות קטלניות, שלא לדבר על סל התרופות שתקציביו הופנו לשמירה על מתנחלת כובשת, ולא ניתן לאמוד את מספר החולים שמותם נגזר עליהם בשל בזבוז תקציב המדינה על רמת חייה ההדוניסטית של אותה גברת בוכה ושולחיה מנופפי האגרופים.
ולגבי גורם ההפתעה עליו דיברה אותה מתנחלת, במציאות מתנהל שיח ההינתקות מזה כשנה וחצי. הבחירה להיות מופתעת אינה עומדת לזכות המופתעים.
אכן, עצוב לעזוב בית ומאחר וממשלות ישראל לדורותיהן חטאו בעידוד אותה התיישבות פושעת בשטחים לא לנו, אני יכולה בהחלט להצדיק כל מאמץ לאומי, על השקעותיו, שייעשה על-מנת להעניק למפונים דיור ופתרונות פרנסה.
יחד עם זאת, אני ממשיכה לראות בהם אוכלוסיה אלימה שפוגעת בזדון ובכוונה מוצהרת בכולנו, הן מעצם הכיבוש והתיישבותם בשטחים הכבושים, הן מהמניפסט האידיאולוגי-קולוניאליסטי שלהם והן מסגנון התנהלותם נגד הפינוי.
הבאת 'ארכיטיפ האשה הבוכה' לזירה, הוא מאבק מאסף של טירוף לאומני מובס, נותר לי רק לקוות שמאבק המתנחלים לא יגרום לנזקים לאומיים וביטחוניים קשים ואבידות נוספות בנפש בטרם יתכנס המגזר הזה למימדיו הטבעיים – אחוז בטל מכלל אוכלוסיית מדינת ישראל.
ולסיפא – להלן
פתק שנתלה על מכוניתי הבוקר. המכונית נושאת עליה סרט כחול ומדבקה בזכות היציאה מעזה.
הפתק מדבר בעד עצמו (או שמא אומר – בעד עצמם....?)
