פוטנציאל ההתפתחות של החברה הישראלית המירבי אינו מבוסס בהכרח על חיוץ הדינמיקה הנוכחית או על ניתוח קווי של הכוונות או המציאות הנוכחית, אלא טמון הוא בהכרח במסלול היסטורי דטרמיניסטי המוביל להידברות אפשרית בין ארגוני החברה השונים.
הבסיס המוצק ביותר, ואולי המעשי והאופרטיבי היחיד, למדיניות, לדינמיקה ולפוטנציאל התפתחות בריא של החברה "רבת המשתתפים", הינו, סף סיבולת וסובלנות הדדית מקסימליים בין נתיני ואזרחי המדינה, יהודים וערבים כאחד.
חזונות ערטילאיים יש לשמרם באינטואיציות, יש לשמרם באותו תת חלק תודעתי רווי הוא בנבואות, במתחים, במציאות קפצנית מגושמת, רווי הוא בדחף "השואף להתפרץ" בעקבות טריגרים תוקפניים ומתסכלים (מצב כלכלי, חברתי, פוליטי וביטחוני), אולם לפני שמגיע הוא למסבוא ובעקבות כך למימוש - בשל אי שליטה הכרתית, יש צורך בפרספקטיבה ארוכת טווח כבסיס להחלטות עכשוויות.
מדינה כמו מדינתנו "מגוונת ושסועה" בעלת מרחב טריטוריאלי מצומצם, בעלת סמלים וחזונות פסיכולוגיים שונים, מאולצת היא לשלווה והתמסרות לעניינים פנימיים חברתיים וסוציו אקונומיים. היא חייבת לפעול למען כולם, למען רווחתם של השונים מאותו גרעין פונדקאי, חייבת לתמרן ולהתגמש בכדי למצוא את המכנה שיהווה ושיוביל להידברות ולפיוס אפשרי בין המחנות, חייבת היא ללבוש דינמיקה של "סכום פלוס", חייבת לשאוף למדיניות צנטריפטלית, ובכך למנוע "צהלה" רעשנית וצניפה טרויאנית של אחת הקבוצות השונות והמגוונות.
התפתחות פוטנציאלית זו אפשרית, היא בהישג יד והיא ברת מימוש. אך ההחלטות בדבר קביעת הליכי הטיפול לשם המימוש, מחויבות הן באישיות פרגמטיות, ובמדינאים ובפוליטיקאים שפויים בכדי לעשות מלאכה שורשית שהיא משימה כבדה למאגר חשיבה וקונסטרוקציה מציאותית רבת תחומין. דהיינו, רק בשאיפה כנה ומגמתית ובעבודה רבת משתתפים, כאשר האחרונים יחנו באוריינטציה בריאה מדוללת לקונות ומטעני אופי סטיגמטיים, נוכל לצעוד לחברה סובלנית יותר, מפוייסת יותר ומסורה לענייניה הפנימיים בצורה המקסימלית.
אין אנוכי מתעלם מאותם מכשולים מדיניים ופוליטים אשר מכפיפים אותנו כחברה, לנקיטת מדיניות סימפטומטית, שנזקיה רבו בעבר אך ירבו עוד בעתיד על רווחיה. אומנם פני הדברים הם כאלה, ואכן הם כאלה, אומר כי חוסנה של החברה ופוטנציאל ההתפתחות יתממשו הרבה לפני מבצע כזה או אחר מחוץ לגבולות, חוסן ויכולת הפיוס יתהוו ברמת המיקרו קודם כל, ורק לאחר מכן יגלשו בהכרח למערכות יחסים ברמת המאקרו.
ירבו בהחלט אלה שיטענו כי דבריי יומרניים ובלתי מציאותיים, אולם, אומר להם בפה מלא חסר פניות וחסר שפה רפה: תמיד פשוט הוא, ואפשרי לשרטט תמונה מנוגדת "לאידיאה", אך לא תמיד תוכל לחשוב בכללים פשרניים, סובלניים שיהוו דחף עז לשפה משותפת ולחיים משותפים. ולזה האחרון אני משתדל להיצמד. אשמח אם כבודו יתעלה מעל חזונו הפנימי ובכך יגשים הוא איתי וביחד עם כולם את גרעין האחווה, הסובלנות והפרגמטיות.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
