שנאת המצרים כמחלה אנושה

שינאת המצרים נובעת בעיקר מהרגשה של עלבון עמוק שהם מרגישים, ומאיבוד הכבוד העצמי שהערבי/המוסלמי כה גאה בו (ושזה הדבר הכי חשוב עבורו...). זו ההשפלה שהנחלנו להם בשדות הקרב, עובדה שמה שהם מודעים לה במלואו. המודעות שהפסידו נגדנו ב-4 מלחמות בצורה מבישה ממש לגביהם, "משגעת להם את השכל", וזאת למרות שהם מתפארים בנצחונות (שמעולם לא קרו...). כידוע הם אף הקימו את "מוזאון הנצחון" בקהיר לציון מלחמת יום כיפור שהסתיימה כזכור כאשר אנחנו כיתרנו את הארמיה השלישית שהתחננה למים, ואנחנו יושבים לבטח 100 ק"מ מקהיר כאשר אין כל כוח שיכול לעצור אותנו מלהכנס לקהיר (חוץ מהנרי קיסינג'ר וההגיון הפוליטי החכם שלו...).

בחוצפתם ובעיוורונם לגבי העובדות, הם אפילו מזמינים אנשי צבא זרים לבקר במוזאון זה. סיפר לי קולונל אמריקני שכאשר בסיור מודרך ב"מוזאון" הזה, הוא שאל בתמימותו את מלוו, קולונל מצרי, "על איזה נצחון מדובר?" השיב לו מלוו בכעס: "חצינו את התעלה?... נכון?... זהו הנצחון!"

במשך כל השנים קיבלנו את גילויי האיבה הקשים ביותר דווקא מאנשי התקשורת המצריים, מאנשי המשפט, מהפקידות הבכירה, מאנשי התרבות, הספרות, התיאטרון והקולנוע וברור שמראשי הדת. רובם שייכים לחמולות שבניהם נהרגו בקרבות איתנו, ואשר מודעים לפריחה של ישראל... דווקא הפחות קיצונים היו הקצינים המצריים שנפגשו עם אנשינו וגם ראשי השלטון, שהבינו שיחסים טובים עם ישראל חשובים ביותר לאינטרסים המצריים באזור, וכי יש לנו הרבה אויבים משותפים...

אין לנו כיום הסכם שלום עם מצרים, לכל היותר יש לנו "הסכם שביתת נשק משופר", אין כמעט יחסי מסחר או תרבות ואין תיירות. המהפכה התקשורתית בעולם ב-20 השנים האחרונות חשפה את המצרים לפריחה בכלל ולכלכלית בפרט של מדינת ישראל, מה שמעורר את קינאתם (ושינאתם ביתר שאת..) וזאת כמובן מתוך היכרות עם "פח הזבל" שבו הם חיים בארצם המפגרת... לפיכך נאסר על המצרים לבקר בישראל, שמא יבינו כמה גרוע מתנהלת מדינתם... דווקא המנהיג המצרי הנוכחי, א-סיסי, שהוא מנהיג פראגמטי, מנסה כיום לטפח יחסים קרובים עם ישראל אבל לא חלילה בגלוי שמא יהיה גורלו כגורל סאדאת.

למרות הכל, עלינו לשמור על מערכת יחסים די הדוקה עם מצרים. זה גם האינטרס הישראלי. לא רק שזו מדינת מפתח לכל הסדר מדיני עתידי עם הפלשתינים, אלא עם פוטנציאל כלכלי ואנרגטי. מערכת יחסים זו דומה גם להתייחסותנו הנוכחית לסעודיה, שגם עימה אנחנו מנהלים "רומן" בסתר, אף שהשינאה האיסלאמית אלינו קיימת שם, ותשאר עוד זמן רב מאד. בשתי מדינות אלו ובירדן כבר הבינו שההקצנה האיסלאמית המתבטאת בדאעש, הינה מסוכנת עבורם אפילו יותר מאשר למדינת ישראל, ומכאן, שלאימרה הידועה: "האויב של האויב שלי הוא ידידי", ישנה פה משמעות ברורה ביחסינו הנוכחיים עם מצריים, סעודיה, ירדן, ועם מדינות המפרץ... זה אומנם לא בדיוק ה"אופק החדש" של נתניהו, אבל לבטח שינוי משמעותי בפוטנציאל האזורי/פוליטי לטובת מדינת ישראל.