|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
תאטרון האבסורד האמריקני (ב')
|
הדוד ברני האהוב מבטיח עולם ומלואו, והדונלד מבטיח עולם חדש, אחרי שיהרוס את זה הקיים ● קרב איתנים עוד יתרחש בין הכחולים לבין האדומים, וכלל לא ברור אם האדומים יוכלו לגבור על הכחולים
|
|
משוגעים אחריו. סנדרס [צילום: AP/Matt Rourke]
|
|
|
|
|
|
|
בשני המחנות גם יחד, הכחולים והאדומים, אנחנו עדים לתהליך מדהים: חוסר שביעות רצון מהוותיקים ודרישה לשינוי מהותי מבפנים. אצל הדמוקרטים קצה הנפש בקלינטונים. את ביל עדיין אוהבים ולא סר חינו (יש הטוענים, ובצדק, שאובמה זכה בקדנציה שנייה תודות לתמיכתו של ביל קלינטון). סלחו לו על ״משובות נעוריו״ וה״סטוצים״ שניהל עם אחת ושנייה ושלישית ורביעית. הוא תמיר וחביב על הגברים, ונשים מביטות בו ונעלמות לעולם משלהן. אך הילארי, זה כבר סיפור אחר. היא מזכירה לרבים מכשפה מסיפורי האגדות, וודאי שלא פיה טובה. במילה - נמאס ממשפחת ה״מלוכה״ הקלינטונית. ברני סנדרס, לעומת הילארי הרעה, הוא הדוד החביב, הסבא האהוב, ואמריקנים משוגעים אחריו. אנשים צעירים וצעירים ברוחם לובשים חולצה עם תמונתו, ופותחים איתך בשיחה כשאתה עומד בתור לקופה בסופרמרקט או בסטארבאקס. כמו הברווזה שמטילה ביצי זהב שכולם נדבקים אליה, כך גם ל״דוד ברני״. ההתלהבות והאהדה סוחפות, ואתה פשוט עומד נדהם. הדוד ברני, הדמות מהאגדות, הפיה הטובה שמבטיחה ועוד תקיים: ״חינוך חינם לכולם! וול סטריט תשלם לכם הכל! קחו את הכסף מהעשירים. מגיע לכם. אנחנו נחלק מחדש!״ קומוניזם בן ימינו, חי וקיים, נושם ובועט, ונראה שנשכח מהתודעה הציבורית אותה מלחמה קרה, מלחמה שנמשכה עשורים רבים, אותם נסיונות למנוע את התפשטות הקומוניזם בעולם. לדמוקרטים, כמו לליברלים בכל הזמנים, זיכרון קצר מאוד. אנסה לרעננו: מי היה הראשון שנרצח עם עליית הקומוניסטים לשלטון? כל אותם ״חולמים״ למיניהם, שייחלו לעולם טוב יותר, עולם שוויוני, עולם של בדותות. ואצלנו הרפובליקנים, המכונה הפוליטית כל כך משומנת, כל כך מסואבת, כל כך צוהלת בכסף, שגם אצלנו קצה הנפש בסטטוס-קוו. השחיתות, יד-לוחצת-יד, חוסר ההתאמה בין הבטחות לבין מציאות, נבחרי הציבור שחושבים שהם טובים מאלו שבחרו בהם ומתנהגים בהתאם, הגולם שעלה על יוצרו, הביורוקרטיה, זכויות היתר עבור משרתי ונבחרי הציבור (הכל על חשבוננו), והכשלונות המצטברים, התבוסות החוזרות ונשנות, ההבטחות שלא מתקיימות, התקווה המתנפצות לאלפי רסיסים... הגיע הזמן להגיד דיינו! אלא שהמפלגה הרפובליקנית גם היא רגילה ונוח לה. אז מה אם הפסדנו בבחירות לפני ארבע שנים וגם ארבע שנים לפני כן? הכל סובב סביב הכסף, ומדי יום אני מקבל אי-מייל אחר אי-מייל (ובתקופות מסוימות שיחות טלפון ״אישיות״) של בקשה, תחינה, הפצרה, דרישה ממש, ציפייה שחובתך... לתרום! כסף. הכל כסף. אתה צריך לשלם, אך איש לא אחראי לתוצאות. בדיוק כמו רוכלים בשוק, או מוכר סדקיות שעומד בלי לזוז שעות על גבי שעות: ״מדבקה למכוניתך - רק תתרום!״, ״חולצה - תרום!״, ״חובה להציל את אמריקה - תרום!״, ״אנחנו בסנאט נלחם עבורך, נוודא שאובמה לא יוכל למנות את שופט בית המשפט העליון בחודשים הנותרים - אך אנחנו זקוקים לכסף ממך, כי בלעדיך עוד נצא לחופשה!״. שום דבר לכאורה לא יכול לקרות בלי כסף, ואתה צריך לפתוח את ארנקך ולשלם ביד רחבה. כסף, קדימה כסף. העיקר שהחגיגה נמשכת. לפי החוק מותר לתת מקסימום 2,700 דולר לאדם לכל מתמודד. אחרי שנתת, והם פרשו מהמרוץ, הם רצים מחדש, הפעם למשרה אחרת, נחשקת גם היא. גם הפעם הם ״יצילו את העולם״ והם ״עובדים רק בשבילך״. המערכת כל כך יעילה, שהיא יודעת את הכל עליך, ומתאימה את עצמה ללחוץ עליך באופן קבוע ובצורה אפקטיבית ככל הניתן. ואלו העומדים מאחורי המערכת האוטומטית, המשוכללת, הם לרוב אנשים נטולי כל יושרה ואמינות. הם כל כך רגילים לעשות דברים שם בתחום האפור, והם כל כך משוכנעים שהעולם סובב לפי דברם, והם מוקפים בכל כך הרבה כסף שזורם וזורם וזורם, שהם כבר שכנעו את עצמם שהכל מותר והכל תודות להם. ולנו, הבוחרים הפשוטים, חברי המפלגה הרפובליקנית, נמאס. נמאס. נ-מ-א-ס. ״די!״ ברצוננו לצעוק, והנה סותמים לנו את הפיות ״תרום!״, ״עד כמה חשוב לעצור את הדמוקרטים!״, ״עתיד ארה״ב בידך. ילדיך ונכדיך. אם לא תתרום עכשיו, ברגע זה ממש, הרי אתה מפקיר אותם ואת חייהם עלי אדמות. תרום!!!״. |
|
|
גס ומחוספס [צילום: דיויד גולדמן, AP]
|
|
|
פתאום משב רוח רענן. ״אני משתמש בכספי שלי. איני מבקש ואיני נצרך לתרומות. אני מבטיח לכם עתיד טוב יותר, בלי כל הפוליטיקאים והלכלוך, השחיתות וחוסר האחריות״. כך אומר המועמד המוביל, וכולם מתעלמים מהעובדה שעד לאחרונה הוא היה חלק מהמערכת, משמן את כולם, על ימין ועל שמאל, מתחכך עם כולם, מנצל כל פירצה במערכת. בגאווה רבה הוא מצהיר על כך, שכן בימינו הכל מותר, וכבר אין אנו מזדעזעים משום דבר. הוא היחיד מכולם שמעז ואומר את מה שכולנו חושבים בסתר לבנו, אך מכיוון שחייבים להיות ״מתחשבים״ שלא לפגוע חלילה וחס ברגשות הזולת, אין אנו מעזים להגיד. תודות לו השתיקה שהטלנו על עצמנו נסדקת, וכבר מותר, וקצת יותר מקובל. הנה, השד יצא מהבקבוק, והעולם עדיין קיים. אם הוא אומר (את מה שאנחנו חושבים בסתר לבנו), אז ודאי שהגיעה השעה שאנחנו יכולים לצאת ולגשש, כמו חלזונות אחר הגשם. דונלד ג׳יי טראמפ מעז גם מעז. הוא מעליב את כולם בצורה שווה. הוא גס ומחוספס, ולמרות שנותיו, הוא לא מתאפק ומחזיר, אגרוף פה, מכה ניצחת שם. הוא לא יודע להיות ״נשיאותי״, והוא מסרב להתנהג כפי גילו. רוביו וקרוז מעליבים אותו, קוראים לו ״שקרן״ ו״רמאי״, כמו ילדים קטנים יוצאים להתקוטט, מסרבים גם הם להפסיק, להתנהג כפי שהיינו מצפים ממי שרואה עצמו מועמד ראוי לנשיאות ארה״ב. הם מחזקים במו ידיהם את ההרגשה בלב ש״נמאס״ ו״די מצורת ההתנהגות שלכם״, וכך אנחנו מתבצרים עמוק יותר בעמדותינו, משוכנעים שצריך לרענן את המבנה כולו, לזרוק את כולם, את כל אותם אנשים קטנים שחושבים שהם מתאימים לנהל את העולם. די. דיינו! הממסד משקשק. הבוחרים יוצאים, נמרצים, משולהבים. סוף כל סוף ניתן לנער את השמיכה מהפשפשים כולם. את כל הפרעושים מוצצי הדם נעיף, אחת ולתמיד. אנשים שלא הצביעו בעבר. אנשים שפשוט לא התעניינו או שחשבו שגם אם יצביעו לא יצליחו לשנות. הפעם הם רואים שהדברים שונים, ששינוי עומד בפתח, וכולם מתייצבים לקבל את פניו. כאמור, טרמפ מחוספס, שונה, לא מתחשב. הוא גס רוח ולא עדין. הוא מאוד לא נשיאותי. יש לו הרבה מה ללמוד. האם כדאי להפקיד את עתידנו בידיו? הבוחרים אומרים: כן! הממסד רועד וצועק: לא! מה עושים? בדיוק מה שהשדולה היהודית ניסתה לעשות כדי לעצור את הסכם הכניעה לאירן: עשרות מיליונים מוזרמים להתנגד למה שיקרה בוודאות מוחלטת. פלא שקצה נפשנו, גם באלו וגם באלו? לא רק שכסף מוזרם בקצב שלא ראינו כמוהו. לחץ אדיר מופעל. העיתון וול סטריט ג׳ורנל, במקום לצאת במתקפה נגד הדמוקרטים, להשיב מלחמה שערה על כל המתקפות על וול סטריט, החליט שראוי להשוות את ״הדונלד״ ל״דוצ׳ה!״ ואיש מהמועמדים האחרים לא פוצה את פיו. הייתכן? להשוות מועמד לנשיאות למוסוליני, או להיטלר, או לדאעש. הכל מותר. הכל הפקר. העיקר להביס את ״הדונלד!״ מי יודע באיזה צעדים עוד ינקטו? ישנו את השיטה? יעבירו חוקים או החלטות מיוחדות אך ורק הנוגעות אליו? ינקטו באמצעים לא חוקיים, פליליים ואחרים? ינסו להתנקש בחייו? נראה שהכל אפשרי, שכן הממסד רועד, פוחד, מנסה להגן על כל היקר לו - החיים הנוחים ברומו של עולם, הכוח, הכסף, הקשרים, אכיפת רצונם על הכלל.
|
|
הדוד ברני האהוב מחד-גיסא, זה שמבטיח עולם ומלואו, והדונלד מאידך-גיסא, זה שמבטיח עולם חדש, אחרי שיהרוס את זה הקיים. הראשון יהרוס את ארה״ב, והשני הורס את כל המוסכמות, את כל הדברים המקובלים, את הסטטוס-קוו. קרב איתנים עוד יתרחש, בין הכחולים לבין האדומים, וכלל לא ברור אם האדומים יוכלו לגבור על הכחולים.
כרגע מתחולל קרב בין גלדיאטורים, עד למוות, והצופים הנלהבים מצביעים לטראמפ. הוא הגלדיאטור האהוב. הוא האליל לו הם סוגדים ברגע זה, כשהרוחות משולהבות, וההמון נוהג בחוסר אחריות ובלי שיזכור מחר מה קרה היום.
איני יודע מי יצא חי מהזירה, בה אנו צופים, אך כמו שהרומאים היו צמאים לדם ודרשו את משחקי הגלדיאטורים לחיים ולמוות, כך גם אנחנו, רתוקים לרדיו, לטלוויזיה, לעיתון ולאתרי האינטרנט. אנחנו לא מסוגלים לאכול בשקט, לישון בלי לחשוב על מערכת הבחירות. ריר נוזל מפינו, אך אנחנו לא שמים לב. אנחנו משועבדים, מסוממים, מכורים ולא מסוגלים להתנתק.
המציאות בשלב כלשהו תתנפץ בפנינו, ואז נסתכל אחורה, פשוט לא נבין הכיצד הגענו הלום. יחסר לנו חלק שלם בזיכרון, קטע שלם שנמחק כלא היה, שכן נדחק את מה שקרה, ננסה להתעלם, שאם לא כן נצטרך להתמודד עם העובדה שבמו ידינו הבאנו עלינו את הצרה הצרורה בה אנו נתונים עתה.
אך עד אז, עד לאותה נקודת התפכחות, הרשו לי לחזור ל״אתה שקרן״, ״היי, גמד, אתה עומד ומנופף עם התנ״ך ביד אחת ומשקר במצח נחושה״. תסכימו איתי שזה הרבה יותר מעניין ומבחיל בה באותה מידה. אנשים מבוגרים, אנשים שמבקשים את אמוננו ותמיכתנו, אנשים שרואים את עצמם ראויים להוביל אותנו ואת העולם החופשי כולו, לא שולטים בעצמם ומתנהגים כמו ילדים חסרי רסן. ואפילו לא צריך לשלם עבור זה. לא צריך ערוץ ספורט מיוחד. האלימות, הדם, המכות ישירות בפנים, מתחת לחגורה, ברגע שמישהו מסיט את מבטו, הכל מותר, ובכל משתמשים. זהו קרב לחיים ולמוות, ואתם הצופים אשמים באותה מידה!
|
|
| תאריך:
|
14/03/2016
|
|
|
עודכן:
|
14/03/2016
|
|
ארי בוסל
|
|
תאטרון האבסורד האמריקני (ב')
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אלטע קאקער
|
15/03/16 00:47
|
|
|
|
2
|
|
נועם55
|
15/03/16 06:36
|
|
|
|
3
|
|
ברוריה ממוצקין
|
17/03/16 15:41
|
|
|
|
4
|
|
דליה אולמר
|
21/03/16 02:30
|
|
המועמד המוביל במפלגה הרפובליקנית, דונלד טראמפ אומר כי איש אינו תומך בישראל יותר ממנו, אך כדי להגיע להסכם עם הפלשתינים "עליו לשכנע אותם שהוא ניטרלי במידת מה".
|
|
|
|
|
רוני אלשיך החמיץ הזדמנות  חוק הספרים החטיא את מטרתו אפשר רק להצטער שג'וליאני אינו מתמודד מכבי ת"א לא ידעה מה שכולם ידעו מה אנחנו מפסידים בערוץ הראשון "זאב זאב" בהטרדות מיניות
|
|
|
|
|
"אנחנו יודעים שהקרב שמצופה לנו יהיה ארוך. אבל זכרו תמיד, שלא משנה איזה מכשולים עומדים בדרכנו, שום דבר לא יכול לעצור את הכוח של מיליוני קולות שקוראים לשינוי. נאמר לנו שאנחנו לא יכולים לעשות את זה על-ידי מקהלה של ציניקנים, שרק יהיו יותר חזקים ויותר צורמים בשבועות הבאים. התבקשנו לקחת הפסקה ולבצע בדיקת מציאות, הוזהרנו שלא להציע תקוות שווא לאנשי האומה הזו, אך בסיפור הלא סביר שנקרא אמריקה, מעולם לא היה שום דבר כוזב בתקווה. כי כשעמדנו מול סיכויים בלתי אפשריים, כשנאמר לנו שאנחנו לא מוכנים, או שמוטב שלא ננסה, או שאנחנו לא יכולים, דורות של אמריקנים ענו עם אמונה פשוטה שמסכמת את הנשמה של העם.
|
|
|
|
|
ברני סנדרס הוא המנצח בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית שהתקיימו אתמול במדינת מישיגן. סנדרס קיבל 50% מן הקולות לעומת 48% שקיבלה הילרי קלינטון.
|
|
|
|
|
אין כמובן כל אפשרות להציע לבריות במה לתמוך, כנגד מה למחות, למה לקוות, ממה להתיירא. הכל בני חורין לתחום את תחומי העניין המעסיק אותם, גם אם רחוק העניין לו הם מייחדים תשומת לב עודפת עד שלעולם לא יגיעו אליהם.
|
|
|
|
|
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
