מספרים לנו ששרת המשפטים מונעת במתכוון, זה תקופה ארוכה, את כינוס הוועדה למינוי שופטים.
ובאים חרטומי משפט למיניהם ומטעימים, שהשרה הסוררת הזו משבשת בכך סדרי עולם, והיא נוהגת כך אך ורק מפני שבוועדה - אם תתכנס - יש רוב שיפיל את הצעתה לבחור את פרופ' רות גביזון לכהונה בבית המשפט העליון.
האם השרה נוהגת כראוי? בוודאי שלא - אילו כללי המשחק בוועדה היו הוגנים.
אז ככה:
הוועדה מונה כידוע תשעה חברים: שלושה שופטי בית המשפט העליון - בהם הנשיא מתוקף תפקידו; שני שרים - בהם שר המשפטים מתוקף תפקידו (המכהן גם כיו"ר הוועדה); שני חברי כנסת, שני עורכי דין.
עינינו הרואות: שופטי בית המשפט העליון נמצאים במיעוט. מי המציא את האגדה הזו שחבר מביא חבר? הרי ארבעת הפוליטיקאים עסוקים בהישרדות יומיומית וקשה לבנות עליהם.
ומה על עורכי הדין שבוועדה? ארור החושד בכשרים! עורכי הדין הרי הם, מטבע ברייתם, אנשים עצמאיים והגונים שתמיד יצביעו לגופו של עניין - כמובן לאחר שבדקו היטב היטב על איזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה.
הבעיה הזו של החברות של עורכי דין בוועדה למינוי שופטים איננה תלושה מהמציאות, ואפילו המחוקק נתן עליה את דעתו.
קובע חוק לשכת עורכי הדין:
"עורך דין שהוא חבר בוועדה לבחירת שופטים... לא ייצג צד בבית משפט... שהשופטים המבהנים בו נבחרים או מתמנים על יסוד המלצת הוועדה שבה הוא מכהן, כל עוד הוא חבר באותה ועדה; הוראה זו לא תחול על ייצוג צד בבית המשפט העליון...".
מה טעם ראה המחוקק לסייג את ההוראה הזו ולקבוע בסופה שהיא לא תחול על ייצוג בבית המשפט העליון?
ההיגיון של המחוקק ברור: שופטים המכהנים בערכאות שמתחת לבית המשפט העליון שואפים באופן טבעי להתקדם לערכאה גבוהה יותר, ולכן אם יופיע בפניהם עורך דין שהוא חבר בוועדה - הקובעת את עתידם - הם ייקלעו לניגוד אינטרסים העלול לגרום למשוא פנים ולהטיית דין לטובת אותו עורך דין.
מה שאין כן כאשר בבית המשפט העליון עסקינן. שהרי לשופטים עליונים - בניגוד לשופטים תחתונים - כבר אין לאן לטפס. הם כבר למעלה למעלה.
יפה, כמובן, עשה המחוקק שנתן דעתו לבעיית ניגוד האינטרסים של השופטים. אלא שהמחוקק לא חשב כאן - משום מה - גם על ניגוד האינטרסים של עורכי הדין עצמם. שאילו חשב כך - הוא לא היה מסייג את המגבלה, אלא היה אוסר באופן גורף על עורכי הדין החברים בוועדה להופיע בכל הערכאות - מלמטה עד למעלה.
נכון, עורכי דין הם סמל מובהק להגינות, ורבים מהם אף נבחרים בשל כך לפקח על טוהר הגרלות ומשחקי קוביה.
אבל לצפות מעורכי הדין שיצביעו באופן בלתי תלוי ובלתי משוחד בוועדה למינוי שופטים - כאשר באותה שעה ממש אותם עורכי הדין עצמם ממתינים להכרעה באחד או יותר מהתיקים שלהם בבית המשפט העליון - זה קצת יותר מדיי.
הנה כי כן: שלושת השופטים, בצרוף שני עורכי הדין - נעדרי חופש ההצבעה כמתואר לעיל - יוצרים בוועדה בלוק קשיח של חמישה מתוך תשעה.
האם שרת המשפטים חייבת להתמסר ולהיכנע לבלוק הזה?
אם היא לא טומי לפיד - אז לא!
