אירופה חטפה לא שתי סטירות לחי, אלא שני אגרופים ישירות לסנטר. כעת זה תלוי בה: האם היא תקום מהקרשים ותשיב מלחמה שערה, או שתאפשר לטרור להנחית עליה נוק-אאוט.
זה תלוי באירופה לא רק מבחינה צבאית ומודיעינית, אלא גם ובעיקר מבחינה תודעתית. בלי שינוי תפיסתי, לא משנה כמה אמצעי מודיעין יופעלו וכמה אנשי צבא ייפרסו וכמה שוטרים יוצבו. והשינוי התפיסתי צריך להתחולל בעקרונות היסוד של מערב אירופה הליברלית, ההומנית, הדמוקרטית.
אירופה צריכה להבין, כי מרוב יפי נפש - אפשר להישאר יפים אבל בלי נפש. וברמה המעשית: המלחמה בטרור מחייבת סטייה מן המקובל במדינות המערב. הטרוריסטים אינם פושעים רגילים, ולכן גם המאבק בהם אינו יכול להיעשות בכלים הרגילים. אלו הם פושעי תודעה ואידיאולוגיה, שמטרתם היא לזרוע חורבן והרס והרג, ובעיקר - פחד. שהרי זו משמעותה של המילה "טרור".
אי-אפשר לנצח את הטרור בלי הפעלת מעקב אינטנסיבי, שבהכרח יופעל גם על חפים מפשע. אי-אפשר לנצח את הטרור בלי האזנות סתר, שבהכרח יובילו לפגיעה בפרטיותם של אזרחים תמימים. אי-אפשר לנצח את הטרור בלי שיטות חקירה קיצוניות במקרים קיצוניים; כאשר נופל לידיך מחבל שהוא בבחינת פצצה מתקתקת - תשבור לו את העצמות ותציל חיים.
אי-אפשר לנצח את הטרור בלי מגבלות מסוימות על
חופש הביטוי וחופש העיתונות: לא את הכל מותר להגיד ולא את הכל אפשר לפרסם. ומאחר שהטרור המוסלמי הקיצוני הוא קודם כל אידיאולוגיה, אי-אפשר לנצח אותו בלי מאבק סיזיפי בכל מי שמפיצים את האידיאולוגיה הזאת - במסגדים, בעיתונים, באינטרנט, בפייסבוק, בטוויטר. ואת כל זה אי-אפשר לעשות אם לא מפנימים, שיש בעיה עם הצורה בה גורמים מסוימים מפרשים את האיסלאם - ולכן מדובר במלחמת דת, שהיא לחיים או למוות.
במבט רוחבי, אירופה צריכה לשנות את המדיניות ההומנית הכוללנית שלה, ולהתחיל לבחון היטב ובצורה פרטנית למי היא נותנת להיכנס בשעריה. מעבר לצורך הברור לבלום מחבלים-בפועל, צריך לחשוב קדימה כיצד לא ליצור מחבלים-בכוח. ארגוני טרור פורחים על קרקע של אומללות ומצוקה - ואין אומללות ומצוקה קשות יותר משל פליטים. לכן, גל הפליטים השוטף היום את אירופה, הוא בית הגידול למחבלים של מחר. גם את זה חייבים מנהיגי היבשת להביא בחשבון בטפלם בבעיית הפליטים.
יהיו שיאמרו: אם הדמוקרטיות פוגעות בזכויות אדם, במה הן טובות יותר מהטרוריסטים? יש לזה שתי תשובות. הראשונה והטכנית תאמר: ההבדל הוא שהממשלות הדמוקרטיות פועלות מכוח עמיהן, ולכן רשאיות - דווקא בשמה של הדמוקרטיה - לסטות זמנית וחלקית מעקרונותיה. השנייה והמהותית תאמר: הלקח הגדול ביותר מעליית הנאציזם הוא, שדמוקרטיה רשאית להשתמש באמצעים שאינם דמוקרטיים, כדי להתגונן בפני מי שמבקשים לנצל אותה כדי להרוס אותה.
האם אירופה מסוגלת לבצע את השינוי הזה? חייבים להדגיש: לא מדובר בשינוי של 180 מעלות. ממש לא. אפילו לא קרוב לזה. שינוי של 20-10 מעלות יספיק בהחלט. אירופה ידעה להתגייס נגד הטרור הנאצי ונגד הטרור הקומוניסטי; כעת עליה להתגייס מול הטרור המוסלמי. וזה יהיה הרבה יותר קשה, משום שהאויבים מצויים בתוכה: לוחמי דאעש החוזרים מהמזרח התיכון, מסיתים המנצלים מצוקה ותמימות, צעירים הנשבים בלהטן של ססמאות גאולה.
המבחן הגדול הגיע. אי-אפשר להתחמק ממנו. הצלחתה או כשלונה של אירופה במבחן זה, יעצבו את גורלה - ויחד איתו את גורלו של העולם כולו.
