דמעות שחורות

כשאימהות אתיופיות כהות-עור בוכות על מות ילדיהן, דמעות מלחמת הקיום שלהן שקופות וצלולות בדיוק כמו של אחיותיהן הלבנות. גם שברי ליבן על המוות האלים של ילדיהן שקופים כמו יהלומים שזה עתה נחצבו בדם סלע חייהן, כך גם יקר ערכם בעיני אימהותיהן.

כולנו חייבים לעמוד על המשמר כדי שלא נגדל במו ידינו את דור המחר הממורמר, דור שכבר התנסה במלחמה ובשימוש בנשק, המבקש לנקום על העבר ואינו מוכן להשלים עם מה שעבר. דור שממנו עלול לצמוח עולם חדש של פשע שייצא לדרכים אפלות כדי להחזיר לעצמו את מה שנגזל. את הדברים שאי-אפשר להשיב.

אסור להרשות שהדמעות הזולגות על פני אחינו השחורים יום יום מעל מסכי הטלוויזיה יהיה המתווה לאופיים של החיים המשותפים של האדונים הלבנים והמשרתים השחורים. אם נמשיך כך לא נגיע רחוק. תוך זמן לא רב נהפוך לאמריקה השחורה שתיקלע אל לב מלחמת אזרחים שחורים ולבנים שאיש לא יוכל לחזות את עוצמת האש שתבעיר ומה היא תשמיד בדרכה הלוהטת.

בינתיים הניחו להם לנפשם. אל תראו בכול אתיופי פושע. הרחיקו מהם את השוטרים האלימים. כבדו את מנהגיהם ואת מנהיגיהם. טפחו את תרבותם השונה. השתלבו בהם.