"הכל יודעים מדוע כלה נכנסת לחופתה", אמרו חז"ל. באותה רוח ניתן לטעון, כי הכל יודעים מדוע מוקמות חברות במקלטי מס. אלא שההכללה במקרה זה תהיה לא מדויקת.

חייבים לומר, שבכל מדינות העולם המתוקנות - עצם הקמתה של חברה במקלט מס אינה מהווה עבירה. מה שקובע הוא מטרת ההקמה, הכספים שנכנסים לאותה חברה, האם נמסר עליה דיווח כחוק וכיצד הם יוצאים ממנה. כדי להסביר את הדברים, נקח את מה שהכי נוגע אלינו: הכללים הישראלים. העסק סבוך, והוא יובא כאן בהפשטה ובראשי פרקים בלבד.

הבסיס לכל העניין הוא המיסוי הפרסונלי הנוהג בישראל (כמו ברוב העולם המערבי), כלומר: תושב ישראל ישלם מס בישראל על הכנסותיו מכל מקום בעולם. בסיס נוסף הוא מסך ההתאגדות וההבחנה הקיימת בין החברה לבין בעליה, גם אם הוא מחזיק במלוא מניותיה. חברה היא תמיד ישות נפרדת מן הבעלים. חלים עליה דיני מס שונים, וכיום היא משלמת מס ששיעורו עשוי להיות מחצית מזה שמשלמים הבעלים (25% לעומת 50%, בקירוב גס). מתי שיעורי המס מתלכדים? - כאשר הבעלים מושך כספים מהחברה כמשכורת, דמי ניהול או דיבידנד.


שווה לדחות את המס


אם נקבץ את כל אלו, נראה שמבחינת החוק - ישראלי יכול להקים חברה במקלט מס ולהימנע מתשלום מס מירבי על הכנסותיה. אלא שלכך יש מגבלות. ישות זו קרויה "חברה נשלטת זרה" (חנ"ז), ויש כמה וכמה תנאים להכרה בה ככזו. הכנסותיה צריכות להיות פסיביות (למשל: שכר דירה, ניירות ערך או דיבידנדים) ולא אקטיביות (מפעילות יצרנית או פיננסית). עליה להירשם במדינה בה שיעור המס אינו עולה על 15% (ברוב מקלטי המס השיעור הוא אפס). לפחות 50% ממניותיה צריכות להיות בידי ישראלים (יש מי שמוצאים אזרח זר מהימן ונותנים לו 51% מהמניות כדי לעקוף תנאי זה). מי שמחזיק ב-10% ומעלה ממניות החנ"ז חייב במס בישראל על חלקו ברווחיה, כאילו חולקו כדיבידנד; מדובר במס של 30% - עדיין הרבה פחות מאשר המס השולי המירבי של 50%. רק אם יש לו פחות מ-10%, הוא פטור מדיווח וממילא גם מתשלום מס בישראל.

כעת תשאלו: למה לטרוח ולהקים חברה באיי בהאמה, אם ממילא בסוף הדרך המשיכה ממנה תהיה חייבת במס? בהנחה שמדובר בפעילות כשרה - ומיד נדבר על המקרים האחרים - הסיבה פשוטה: שווה לדחות ככל הניתן את תשלום המס. בצורה כזו, תזרים המזומנים של החברה גדל בצורה משמעותית, והיא יכולה להשקיע את כל רווחיה בפיתוח עסקיה.

חלק ניכר מבעלי ההון אינם זקוקים לכספים כאלו למחיה שוטפת, אלא רוצים להגדיל עוד ועוד את היקף הפעילות. בכך אין כל פסול, משום שבצורה כזו גדלה הפעילות הכלכלית - והציבור בכללותו יוצא נשכר. חשוב לזכור, כי רק הרישום נעשה במקלט המס, בעוד הפעילות עצמה יכולה להיות בישראל או בכל מקום אחר. במילים אחרות: בעל ההון משלם פחות מס, אבל את אותם כספים הוא מזרים לכלכלה המקומית - קונה יותר, צורך יותר, מעסיק יותר עובדים וכך הלאה.

אגב: יש טכניקות חוקיות-למחצה, בהן יכול בעלי החנ"ז ליהנות מרווחיה בצורה שוטפת. למשל: החברה רוכשת דירת יוקרה בלונדון ומעמידה אותה בחינם לרשות הבעלים. אבל ביחס לסכומים בהם מדובר בדרך כלל - הרבה עשרות מיליוני דולרים ומעלה - הרווח כאן הוא קטן למדי.


להסתיר מהאישה ומהאחים


כל זה, כאמור, כאשר השימוש במקלט המס נועד לדחות בצורה חוקית את תשלום המס על הרווחים. העניין הוא, שמקלטי המס מושכים גם כספים ממקורות הרבה פחות סימפטיים. הריחוק הפיזי ומסורת הסודיות, לצד החיסכון הברור במס, מביאים לכך שגם שליטים מושחתים, ארגוני פשיעה וברוני סמים מעבירים את כספיהם למקומות אקזוטיים אלו.

ההסתרה מעיניהן של רשויות המס מאפשרת, כמובן, להסתיר את הכסף קודם כל מעיניהן של רשויות אחרות. הרי אם עובד ציבור ידווח על הכנסות של מיליונים, יתעורר מיד החשד שמדובר בשוחד. ואם מי שמוכר כראש ארגון פשיעה ימסור דיווח דומה, המסקנה בנוגע למקור הכספים תהיה ברורה לכל ילד. זו הסיבה שבמסמכי פנמה יש כל כך הרבה שמות מפוקפקים כמו מקורביו של ולדימיר פוטין, בשאר אסד, מועמר קדאפי ועלאא מובארק. באלה לא נחשוד שכספיהם נוצרו כתוצאה מכשרונות עסקיים יוצאי דופן.

גם גורמים מדינתיים וחצי-מדינתיים עשויים להשתמש במקלטי מס. מסמכי פנמה מדברים על כספים הקשורים לחיזבאללה שמצאו את דרכם לקצווי תבל, למקומות בהם לא שוררים בדיוק כללי הצניעות המוסלמיים המחמירים. לשם גם הגיעו כספים של מי שסומנו כסוחרים בלתי חוקיים עם אירן וקוריאה הצפונית, ולא נתפלא אם יתברר שגם מדינות אלו ודומותיהן השתמשו במקלטי המס כדי לנהל סחר שעקף את הסנקציות שהוטלו עליהן.

לצד זאת, יש מי שמבקשים להשתמש במקלטי המס כדי להסתיר את כספיהם מעיניים בולשות אחרות: של האישה בהליך גירושין, של האחים במאבק ירושה ועוד כהנה וכהנה. במקרים אלו, הריחוק והסודיות משמעותיים עוד יותר, משום שאדם פרטי יתקשה עד מאוד להשקיע את המשאבים באיתור הכסף, וגם לא יזכה לשיתוף פעולה מצד אותם מקלטי מס.


יותר הצהרות, פחות מעשים


אל תבינו לא נכון: זה לא שאיי הבתולה או איי קיימן ממהרים למסור מידע לרשויות במדינות המתוקנות. ממש לא. ככלות הכל, הקמת החברות וניהולן הוא אחד ממקורות ההכנסה העיקריים שלהם - אם לא הראשון במעלה. עם זאת, בשנים האחרונות מתנהל מאמץ בינלאומי - בהנהגתה של ארה"ב ובעידודו של OECD - להקטין למינימום את השימוש במקלטי המס. הסיבה פשוטה: המדינות רוצות שאזרחיהן ישלמו מס כחוק, ובמיוחד רוצות לסתום את המקורות הכספיים של ארגוני פשיעה וארגוני טרור.

ברמת ההצהרות והמדיניות, אכן ניכרת הקשחה של היחס למקלטי המס ולמשתמשים בהם. אבל ברמה המעשית, הדברים הרבה פחות נחרצים. לא תמיד רוצים להיכנס למאבק פוליטי עם אותן מדינות ובמיוחד עם העשירים המקומיים; יש הטוענים שהתוצאות יהיו גרועות עוד יותר, משום שהכספים יירדו לגמרי למחתרת; וגם במישור המעשי, הרבה יותר קל לדבר מאשר לעלות על עקבות נתיבי הכסף.

השורה התחתונה: מותר וצריך להיות חשדניים כאשר רואים שכספים ניכרים מופקדים דווקא באיי התעלה ולא בצרפת או בבריטניה. אבל יש לבחון כל מקרה בפני עצמו, לראות במי מדובר והאם יש הסבר הגיוני ועסקי להפקדות אלו. בדרך כלל, מי שהולך למקלט מס הוא כזה שמחפש בונקר - אך ייתכן שהוא רק מבקש מחסה.