אם בארזים נפלה שלהבת

לאחרונה אנו עדים לשתי פרשיות בצה"ל הנמצאות על שני קטבים שונים, מחד חיל שחיסל מרצח שרוע שכבר היה פגוע מקודם, והשני קצין בכיר בצה"ל מהלוחמים הנועזים שלא שם רסן לתאוותיו. בשני המקרים המצב לא ברור, ועולות תהיות כאלה ואחרות באשר לאופי, לטיב, ואם אכן נעשו הדברים. אולם בשני המקרים נחצו קוים אדומים באשר לשימוש בכלי התקשורת להשגת לחץ משפטי האחד על השני.

עד כה ידענו על הדלפות ממשרדי החקירה בנושאים אזרחיים כאלה, ואחרים, בנושאים פלילים, בנושאים פוליטיים, אולם צה"ל היה בבחינת שמורת טבע בנושא זה.

והנה הפעם נפרצו הקווים, נפלו החומות, ועורכי הדין משני הצדדים מדליפים חופשי חופשי ממה שמתנהל בחדרי החקירות, וכפי הנראה החוקרים לוקחים בכך חלק. איני יודע אם החוקרים לא נוטלים להם גם עמדה כזו או אחרת, בזכות או בגנות הנחקרים, שזה גרוע פי שבע.

מדוע הרמטכ"ל אינו שם קץ לעניין, מדוע הוא לא פועל להפסיק לאלתר את מחול השדים הזה, ולא מכניס לחקירה מיידית את שתי הפרשיות הללו, מאתר את המדליפים, ומעיף אותם מהצבא באחת.
הרי שאם לא פועלים כנגד זה, מחר ידליפו לנו תוכניות סודיות הנמצאות במגירות. לפני שנים רבות כתבתי מאמר לירחון מערכות שהיה הירחון המקצועי של הצבא. וכתבתי שם על המלחמה העתידית, נקראתי מיד לביטחון שדה ושם נאמר לי - כי המאמר לא יפורסם, למרות שהם משוכנעים שאין לי כל קשר לגורמים המטפלים בנושא, אולם זה נראה כאילו נלקח מתוכניות מבצעיות סודיות.

כך הייתי מצפה שינהגו גם עכשיו, לא רק שזה זועק לשמים, אלא שזה פוגע באושיות הצבא, והגיע הזמן לשים לכך סוף, ויפה שעה אחת קודם.