על-פי הערכות שנשמעות ברצועת עזה, האיומים האחרונים שהשמיעו תנועת חמאס וארגון הג'יהאד האיסלאמי בדבר חידוש העימות הצבאי עם ישראל, נועדו למעשה להפעיל לחץ על ראש הממשלה נתניהו לחדש את אספקת המלט לרצועת עזה וכי האינטרס הפלשתיני איננו לצאת בשלב הזה לסבב לחימה נוסף נגד ישראל.
אחרי מחדל מתמשך, מאז מבצע צוק איתן ועד לאחרונה, הפסיקה ממשלת נתניהו לפני כחודש ימים את אספקת המלט לרצועת עזה, לאחר שהבינה סוף-סוף כי החמאס משתלט על המלט שהיא מכניסה לרצועה, משתמש בו ובונה מנהרות התקפיות לעבר ישראל.
הציבור העזתי מפעיל לחץ רב על תנועת חמאס להמשיך בשיקומה של הרצועה אשר במהלך מבצע צוק איתן נפגעו בה כ-20 אלף בתים. ברחוב העזתי עדיין מלקקים את פצעי המלחמה האחרונה ואינם מעוניינים במלחמה חדשה נגד ישראל שעלולה להחמיר עוד יותר את מצבם של תושבי הרצועה.
תושבי הרצועה זכו לקבל סיוע בינלאומי ומלט מישראל לשיקום בתיהם, אך מכיוון שתנועת חמאס השתלטה על כמויות גדולות של המלט הישראלי שנכנס לרצועה הם נותרו כעת ללא מלט בכלל בגלל ההחלטה הישראלית להפסיק את הכנסת המלט לרצועה. בשורה התחתונה, כל פעולות הבנייה והשיקום ברצועה משותקות בגלל מחסור במלט.
בנוסף לכך, ישראל גם צמצמה את מספר האישורים המיוחדים שהעניקה לחולים עזתיים ומלוויהם להיכנס לטיפול בישראל וכן את מספרם של תושבי עזה שנהגו להיכנס לצורך תפילה במסגד אל-אקצה בירושלים.
יצירת לחץ בינלאומי על ישראל
על-פי מקורות בעזה, האיומים של חמאס והג'יהאד האיסלאמי לחדש את האלימות הינם מתואמים היטב ונועדו לשגר מסר אחיד, חזק וחד-משמעי לקהילה הבינלאומית כי אם לא תפעיל לחץ על ישראל להקל את המצור ולאפשר הכנסת מלט לרצועה יגיעו הדברים במהרה לכלל פיצוץ.
על-פי גורמים מדיניים יודעי דבר בירושלים, ראש הממשלה נתניהו איננו מעוניין בעימות עם תנועת חמאס. ההנחיות שלו לצה"ל הן להמשיך ב"מדיניות ההכלה" ולא להתגרות בחמאס. לכן ישראל איננה פועלת בתוך תחומי הרצועה כדי להרוס את המנהרות שחמאס בונה שם במלט ישראלי. נתניהו רוצה "שקט תעשייתי" ותמורת זה ישראל משלמת מחיר יקר, שכן תנועת חמאס ממשיכה להתעצם ולשקם את יכולתה לקראת סבב הלחימה הבא נגד ישראל שהינו רק שאלה של זמן.
הקהילה הבינלאומית איננה יכולה להתעלם מאיומי החמאס והג'יהאד האיסלאמי. גם היא מעוניינת בהמשך השקט ברצועת עזה ולכן סביר להניח שהיא תפעל בשני מישורים: האחד, דרישה ממצרים לפתוח את מעבר רפיח, כדי לאפשר את הקלת הלחץ ברצועה לכל אלה שצריכים לצאת ממנה דרך מצרים לצורך לימודים או קבלת טיפול רפואי. השני, הפעלת לחץ מסיבי על ישראל לאפשר הכנסת מלט וחומרי בנייה לרצועת עזה.
נתניהו יתקפל
מייד לאחר מבצע צוק איתן, הסכימה ממשלת נתניהו למנגנון פיקוח רופף ובלתי יעיל על הכנסת סחורות לרצועת עזה מישראל, כולל מלט וברזל. מדובר במנגנון פיקוח משולש שלו שותפים, ישראל, הרש"פ והאו"ם.
מלכתחילה היה ברור כי מדובר ב"עזה-בלוף" וכי לישראל לא תהיה שליטה על שום שק מלט שעובר את המעבר הישראלי ונכנס לרצועה. ממשלת נתניהו העדיפה לטמון את ראשה בחול במשך תקופה ארוכה, וכך קיבלה תנועת חמאס אספקה שוטפת של מלט מישראל ששימש אותה לבניית ביצורים ומנהרות התקפיות לעבר ישראל.
להערכתי,
בנימין נתניהו ייכנע ויתקפל מול איומי החמאס והלחצים של הקהילה הבינלאומית. אין לו עמוד שדרה חזק. הוא מעוניין בהמשך המצב הקיים ואיננו מעוניין להתעמת צבאית עם חמאס.
הסיסמה "חזק מול החמאס" היא קישקוש מקושקש. בפועל, נתניהו הוא חלש מול חמאס. הוא זה ששחרר מהכלא את מייסד החמאס השיח'
אחמד יאסין והסכים ל"עסקת שליט", שבה שוחררו יותר מאלף מחבלים תמורת חייל ישראלי אחד, כמה מאות מהם מחבלים מסוכנים עם "דם על הידיים".
נתניהו גם לא רוצה שהקהילה הבינלאומית תטיל את האחריות להסלמה במצב ברצועה על ישראל.
אז מה עושים?
נתניהו יעשה הכל כדי להסתיר את כניעתו לאיומי החמאס. הוא יחפש את הדרך לחדש את אספקת המלט לרצועה וימשיך לטמון את ראשו בחול.
התרחיש הצפוי לדעתי הינו שיימצאו, באורח פלא, "סידורים חדשים" בשיתוף פעולה בין ישראל, הרש"פ והגורמים הבינלאומיים כדי שממשלת נתניהו תודיע כי היא הסכימה לחידוש אספקת המלט לרצועה לאחר "הידוק הפיקוח" על-כניסתו.
סימנים ראשונים לכך ניתן למצוא בדברים שאמר ב-25 באפריל אוסאמה כחיל, ראש התאחדות הקבלנים הפלשתינים, כי השר לעניינים אזרחיים ברש"פ, חוסיין א-שיח', פועל נמרצות לחידוש אספקת המלט מישראל למגזר הפרטי ולתושבי עזה שבתיהם נפגעו במלחמה האחרונה וכי להערכתו אספקת המלט תחודש כבר בשבוע הבא על-פי מנגנון הפיקוח שקבע בזמנו רוברט סרי, שליח האו"ם למזה"ת.
ברור לכל שמדובר במכבסת מילים, וברגע שתתחדש אספקת המלט לרצועה מישראל תנועת חמאס תיקח גם היא את "הנתח שלה" מתוך הכמות הנכנסת לרצועה.
כפי שהדברים נראים כעת, ראש הממשלה לא יתעמת עם הקהילה הבינלאומית ויורה לחדש את הכנסת המלט לרצועה שיגיע גם לחמאס לבניית מנהרות. הוא יתקפל די מהר וישווק את כניעתו לאיומי החמאס כהצלחה ביטחונית גדולה.
בפועל מה שיקרה הוא ברור, אם ישראל תחדש את אספקת המלט לרצועת עזה הוא יגיע לידי חמאס, אין שום מנגנון פיקוח יעיל ומוסכם שיכול לעצור זאת, משם הדרך להמשך בניית המנהרות היא קצרה מאוד.
למה היה צריך לספק לאריה הפצוע מדמשק סיבה למסיבה? למה צריך היה להעיר משנתם את שכנינו הערבים, לאחד את הליגה הערבית לדיון חרום בנושא "מרכזי" זה?
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
