אריה, החבר היקר שלנו - הפליג מאיתנו בסערה לעולם שכולו טוב,
עולם שאיש לא חזר ממנו בחיים.
בלב הענק של אריה שכנו שתי נשמות:
האחת - זו של עיתונאי חוקר המבקש לחשוף את האמת כדי לעשות צדק.
השנייה - של אדם טוב לב, חבר נאמן שמטרתו לסייע למי שזקוק לכך.
בשביל חברים אריה היה מוכן ללכת עד סוף העולם.
בתחושות אינסטינקטיביות היה מבין אם מישהו נזקק
גם אם התבייש לבקש עזרה, והשתמש בקשריו הרבים והטובים כדי לסייע.
ובין הנשמות האלה נחבאה קופסת זהב קטנה שבתוכה שוכנת אהבת אמת עמוקה
לנכדיו, לבניו ולבני משפחתו האחרים.
אריה היה ברוך כשרונות כתיבה.
הוא ידע לאפיין היטב את גיבוריו לטובים, לרעים ולחורשי רע מאוד,
אחדים אף נאלצו למצוא את עצמם בכלא בעקבות החשיפות של אריה.
ראש וראשון ברשימת "הגיבורים" האלה היה
אהוד אולמרט,
שלו הקדיש אריה ספר ואת כל עלילותיו חשף גם במאמרים רבים באתר
החדשות "
מחלקה ראשונה", שהיה הבמה העיקרית לפרסומיו המרתקים.
רבים מאישי הציבור במדינה התרחקו מאריה מחשש שקירבה זו תזיק להם.
אנשי עסקים התרחקו מפניו והיו כאלה שאף ברחו מקרבתו כאשר
ינוס הגדי הרך מפני הארי מושחז השיניים.
אם אריה התעקש הא השיג כל מידע שנזקק לו.
והוא ידע היטב את כל נתיבי חשיפת המידע.
הייתה לו שיטה מרתקת להשיג את מה שביקש.
הוא היה מתקשר לטרפו ומודיע שהוא עומד לכתוב.
כשנתקל בסירוב הודיע כי גם ללא שיתוף פעולה הוא יפרסם הכל.
"אני מוכן לתת לך אישית לקרוא לפני שהחשיפה תראה אור", נהג להסביר במילים רכות ומפתות.
"אם תיפול שגיאה מביכה בחומר תוכל להאשים רק את עצמך, על שסירבת.
"עדיף שתקרא ותגיב לפני הפרסום". רוב המוזהרים נכנעו, לא תמיד בשמחה.
שלום חבר יקר, היית לנו קברניט שהוביל את ספינת המלחמה
בשחיתות הציבורית ביד חזקה, בלי מורא ובלי משוא פנים.
נוח בשלום על משכבך. אתה את משימת חייך מילאת היטב,
בדבקות במטרה ובאומץ אינסופי.
