החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת המבטלת את מכרז הקרקעות שבו זכו משפחות ערביות בלבד לבניית בתי מגורים בעפולה הצעירה, עוררה את הסערה הציבורית התורנית מצד הח"כים הערביים. מדהים היה לשמוע אותם תוקפים בשצף קצף את החלטת בית המשפט וטוענים לאפליה נגד המיעוט הערבי החי במדינת ישראל. תוך כדי כך הם התעלמו מהחובה לשמור על עקרון השוויון במכרזים ציבוריים, שעל פיו נפסלו בעבר מכרזים שבהם לא היו מעורבים אזרחים ערבים, שבהם נתגלו תיאומי הצעות-מחירים.
הח"כים הערביים, ובראשם ח"כ
אחמד טיבי (שבעבר שימש יועצו של ראש אש"ף
יאסר ערפאת), מיהרו להשוות בין החלטת בית המשפט לבין דבריו המבישים של ח"כ
בצלאל סמוטריץ', שתמך בהפרדה בין יולדות יהודיות לערביות בבתי חולים ציבוריים. אין להם כמובן בעיה עם פסקי דין, כשהללו תאמו את עמדותיהם. כדי להדגיש את חומרת ה"אפליה" כביכול הקיימת במדינת ישראל, הוסיף ח"כ טיבי שאילו נתקבלה החלטה של בית משפט בצרפת נגד יהודים "אמות הסיפים היו רועדים". אין כמובן שחר לטענה. לא היו באים בטענות נגד פסק-דין נכון וצודק שהיה נפסק נגד יהודי בצרפת, בדיוק כמו שאין לבוא בטענות נגד החלטה נכונה ומוצדקת של בית משפט לפסול את המכרזים בעפולה, גם אם מגישי ההצעות למכרזים הם ערבים. זאת, להבדיל מפסק דין שהיה מתקבל נגד יהודים בצרפת אך ורק משום היותם יהודים, או פסק דין שהיה מתקבל נגד ערבים בישראל אך ורק משום היותם ערבים. נגד פסקי דין והחלטות כאלה, לו היו מתקבלים, אכן היה קם קול זעקה, ובצדק.
שר ההיסטוריה צוחק בשומעו את תלונותיהם של הח"כים הערביים על הפלייתם במדינת היהודים: המדינה היחידה באגן המזרח התיכון, שבה הם נהנים כחברי פרלמנט מחסינות מלאה להבעת דעותיהם.
על איזו אפליה מדברים הח"כים הערביים?
האם על כזו שממנה סבלו היהודים במדינות ערב, שבהן לא בחלו הערבים בשום אמצעי אפליה ודיכוי כלפי האזרחים היהודיים? האם הם מתכוונים ליחס כמו שאבותיהם ואחיהם התייחסו אל היהודים כאל מיעוט שבעצם נוכחותו נחשב כבוגד באידיאל העולם הערבי? כך לדוגמה, זמן קצר לאחר קבלת עצמאותן מידי השלטונות המנדטוריים, פוטרו במדינות ערב הפקידים היהודים מעבודתם במשרדי ממשלה, והוגבלה כניסתם של סטודנטים יהודים לאוניברסיטאות. האם משהו דומה קורה בישראל? האם הערבים בישראל סובלים מפוגרומים כמו הפוגרום האכזרי במיוחד שערך ביוני 1941, לפני 75 שנים, המון מתפרע ביהודי בגדד - פוגרום שזכה לתמיכתם של אנשי צבא ומשטרה? פרעות אכזריות דומות התרחשו כמעט בכל מדינות ערב שבהן חיו יהודים. הערבים הציקו ללא הרף ליהודים ופגעו בזכויותיהם ואף העניקו להם תעודות זהות מיוחדות שעליהן מוטבע הציון "מוסאווי" (בן דת משה). היהודים במדינות ערב סבלו מאפליה ומפגיעות קשות, עד שגורשו או אולצו לעזוב את בתיהם ולהותיר מאחוריהם את רכושם הפרטי והקהילתי ולנוס על נפשם. מתוך כמיליון יהודים שחיו במדינות ערב, נותרו בהן רק בודדים.
לתופעה שערבים חיים במדינה יהודית אין אח ורע בהיסטוריה. הערבים מעולם לא חיו תחת שלטון יהודי. הם התרגלו להיות שליטים נוגסים בארצותיהם, בעוד שהיהודים היו נתיניהם המופלים לרעה. הערבים מעולם לא חיו בארצותיהם במסגרת שבה שוררים חופש וזכויות שוות לכל האזרחים: יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים ואחרים. אף מיעוט החי במדינות הערביות אינו זוכה לתנאי חופש, שוויון וזכויות אדם כמו שזוכים להם מיעוטים החיים בישראל.
במקום לתת יד לתיקון ליקויים חברתיים אמיתיים בכוחות משותפים, מגלים הח"כים הערביים כפיות טובה משוועת וחוסר התחשבות ברבים מתושבי המגזר שאותם הם מייצגים, שדווקא מכירים בכך שמצבם בישראל הוא טוב בהרבה ממצבם של ערבים במקומות אחרים. ממחאתם של הח"כים הערביים מהדהד גם חוסר השלמה עם עצם המצב שבישראל הם חיים תחת שלטון יהודי, יהיה זה טוב, הגון ושוויוני ככל שיהיה. ולכן הם בוחרים לזעוק את זעקת הקוזאק הנגזל כל אימת שהם נתקלים בהחלטה או בתופעה שמספקת להם הזדמנות לעשות כן.
