המתווה כבר בעצם הושג זה עתה, ויזכה ליישום בשעת-כושר קרובה. החלום הרטוב של ממשלת-אחדות - מבטיח לקרום אז עור וגידים. יהיה בכך כדי להגשים, בו זמנית, את מאווייהם הכמוסים של ראש ה
ממשלה ומנהיג "
הליכוד",
בנימין נתניהו, ושל מנהיג האופוזיציה וראש "
המחנה הציוני," בוז'י הרצוג.
לביבי מובטחת ממשלה יציבה, רחבה ומאוזנת מזו הקיימת עכשיו. לא עוד כזו שתלויה על בלימה והנשענת על כרעי-תרנגולת. אלא שחוץ מימין מתלהם, השולט בה כיום ללא עוררין - תהיה לה פזילה גם לעבר השמאל..
ממשלת-אחדות תציל, בלי ספק, את כבודם האבוד של ביבי ובוז'י. מביבי היא תמנע כאב-ראש מיותר, שרובץ על כתפיו מבנט ודרעי, ותאפשר לו לפעול בהשקט ובטחה גם ללא איומים מצידם של השניים. אלא שמעל לכל ישמח בהקמתה של הממשלה החדשה נשיא-ארה"ב,
ברק אובמה, שכבר ממתין, בקוצר-רוח ממש למינויו של בוז'י הרצוג כשר החוץ החדש.
משיח גואל
אך לא רק אובמה - גם ביבי עצמו, רואה בו בבוז'י משיח גואל. כזה שיצליח למצוא את ה"מודוס ויוונדי", שאבד לא מכבר ביחסים עם ארה"ב. סוף-סוף הוא האיש שאמור להוציא מן הבוץ את אותה עגלה ששקעה בו מזמן ויחזיר לכולנו עטרה ליושנה.
הדעת נותנת שאלמלא כניסתו הצפויה של "המחנה הציוני" לממשלה - הוא היה, קרוב לוודאי, ממשיך להירקב בתוככי האופוזיציה, ובסופו של דבר גם אולי מאבד את כלל קיומו. ככה זה כשהימין בשלטון ושהוא גם זה שנותן את הטון.
הגם שאין זו סיסמה של בחירות ראוי בגילוי הנאות להודות שביבי זה ביבי - מה יש לדבר, כי במצב הנתון הוא הטוב ביותר. הוא ממשיך להוכיח עצמו כרב-מג, ומיטיב לשחות לא פחות מאשר דג, ובדומה לחתול שנזרק מן הגג - הוא חוזר, כמו תמיד, לעמוד על רגליו.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
