שלום לך מדינת ישראל ומזל טוב ליום חגך, שהרי מלאו לך כעת 68 שנים. אינני יודעת אם את רגילה לקבל דרישות שלום ומכתבים מעולם האמת, וגם אני למען האמת שנמצאת שם כבר עשרות שנים, אינני רגילה לשלוח מכתבים. אבל חשתי דחף לכתוב את המכתב הזה ליום הולדתך.
אני בטוחה ששמעת עלי, קוראים לי צ'כוסלובקיה, ליתר דיוק 'הרפובליקה הראשונה של צ'כוסלובקיה', כפי שבוודאי ידוע לך לא זכיתי לאריכות ימים, בקושי בת 40 הייתי כשהסתלקתי מהעולם ודווקא בגלל שאני מאחלת לך מכל הלב אריכות ימים ושנים טובות, חשוב לי ישראל היקרה שתזכרי בי היום ביום הולדתך.
ובכן, נולדתי ב-1918 על חורבותיה של הקיסרות האוסטרו-הונגרית והייתי במידה מסוימת היורשת של האימפריה הגדולה. השם שלי היה צ'כוסלובקיה כי הורכבתי משתי קהילות סלביות - הצ'כים והסלובקים, יחד הם היוו 9.5 מיליון מתוך 14 מיליון תושבי הרפובליקה שלי. גרו אצלי גם מיעוטים קטנים - יהודים, הונגרים, פולנים, כולם אזרחים נאמנים, אבל המיעוט הגדול קרוב ל-20% מהאוכלוסייה היה המיעוט הגרמני. בדיעבד התברר שהמיעוט הגרמני הזה היה הגייס החמישי שתרם למפלתי. את בטח שמעת על ד"ר תומס מסריק וד"ר אדוארד בנש, שני האישים הדגולים שניצבו בראש המדינה והטביעו את חותמם באופן מכריע על הרפובליקה שלי.
הרפובליקה הצ'כוסלובקית הייתה במשך 40 שנותיה דמוקרטית למופת. הדמוקרטיה היחידה במרכז אירופה וגם הייתי מהמדינות העשירות ביבשת, הן בחזית הטכנולוגית, והתעשייתית, והביטחון שלי היה מובטח בשורה של הסכמים בין לאומים, והצבא הגדול שלי היה מצויד ומאומן היטב והוא היה הצבא הטוב באזור.
סכנה מהמיעוט
היום כבר כולם יודעים שהמיעוט הגרמני שחי בתוכי התגלה כגייס חמישי שקם עלי ופורר אותי מבפנים עד לחיסולי הסופי. אני יודעת שאת ורבים אחרים הייתם רוצים לשאול אותי: האם לא ידעת שנשקפת לך סכנה מהמיעוט הגרמני? לא תיארתם לעצמכם שהם לא יהיו נאמנים לכם, אלא לאחים שלהם, האויב הגרמני? איך נתתם להם לבחור ולהיבחר לפרלמנט?
ידענו, בהחלט ידענו. השליטים שלי בנש ומסריק היו ערים לסכנה הגרמנית מבפנים, אבל הם לא יכלו לעשות הרבה כי הייתי הרי מדינה דמוקרטית וסברתי אז שעקרונות המשטר הדמוקרטי מחייבים אותי לשתף את המיעוט הגרמני במערכות השלטון ולאפשר להם זכות בחירה. מדינת כל אזרחיה הייתי. אני לא רוצה להאריך בקורות חיי שכבר נכתב עליהם כל כך הרבה, אני רק רוצה להזכיר לך ראשי פרקים על רגל אחת ממש, מהשנים האחרונות לחיי עד הסוף הטרגי.
היטלר ידע שבמצב הנוכחי אין לו שום סיכוי לנצח אותי, כבר אמרתי שהיינו הצבא הטוב והחזק ביותר באזור. אז הוא הגה רעיון שטני. אינתיפאדה תחילה והסכם שלום אחר כך. מאוחר יותר התברר שלתוכנית הסודית הזאת, התוכנית בשלבים, הוא קרא בשם הקוד "התוכנית הירוקה". זו הייתה התוכנית השטנית שלו, שבהתחלה הוא יביא לאוטונומיה עד הקו הירוק, ואז כשבשטחי האוטונומיה יהיה למיעוט הגרמני מדינה עצמאית או כפי שהם קראו לזה 'זכות ההגדרה העצמאית' אז יתחברו עם הגרמנים מבחוץ והוא יוכל לכבוש את הכול, גם את מה שבתוך הקו הירוק, את כל צ'כוסלובקיה'. אבל תתפלאי לשמוע, אני לא הייתי פתייה, הבנתי שאסור לכרות שום ברית עם השטן הגרמני ואסור לי להתפתות לאוטונומיה, אבל כפי שאמרתי המיעוט הגרמני שגר אצלי התחיל במהומות ובאינתיפאדה.
לא הייתה לי כל בעיה להתגבר על זה בכוח, אבל אז התחילו להתערב אנשי החזון והשלום והם נפלו ישר לתוך המלכודת שהיטלר טמן להם. כך התחילה האינתיפאדה של הגייס החמישי מצד אחד, ואנשי חזון השלום של אירופה מצד שני. מי היו אנשי חזון השלום? אני בוודאי שאיני צריכה לספר לך. צ'מברליין נכון. איני יודעת אם הוא חיבר ספר בשם 'מזרח אירופה חדש' אבל הוא היה איש החזון והשלום ולאנשי החזון והשלום היה בידיים את כל התקשורת, העיתונות והרדיו והם התחילו לעורר את דעת הקהל נגד מדיניות הכיבוש והדיכוי שלנו כביכול במיעוט הגרמני... איך צעק צ'מברליין - רק הפרדה מוחלטת, אנחנו פה והם שם. וכשניסינו לטעון שמסירת שטחים לידי הגרמנים תסכן את כל הביטחון שלנו, ענו לנו כל שוחרי השלום, שבעידן שלום אין ערך לנכסים טריטוריאליים ובכל מקרה תהיינה שתי המעצמות הגדולות מוכנות לערוב לשלמותה של צ'כוסלובקיה בגבולות החדשים.
מזרח אירופה חדש
בקיצור לא אאריך בכל הסיפור, צ'מברליין טס להיטלר ושם על מדשאות הבית האדום של היטלר בזלצבורג התקיים טכס לחיצת הידיים והחתימה. היטלר התחייב לבטל את סעיפי האמנה הנאציסטית וצ'מברליין המאושר שב לארצו והכריז בהתרגשות: הסתיימו מאה שנות איבה באירופה ודף חדש של שלום נפתח, מזרח אירופה חדש, ומערב אירופה חדש.
בפרלמנט פרצה שמחה שעוד לא נודעה שם מאז כינונה, איש החזון צ'מברליין זכה לשבחים מפי כולם. הוא ייזכר אמרו עליו כגדול המדינאים האירופים, בכל הזמנים. בהצבעה על הסכם מינכן זכה לרוב גורף 366 אישרו ורק 144 התנגדו. ואז התחלנו לעשות נסיגות והקמנו רשות סטדלניסטית עצמאית, ואז כבר נהיה מאוחר מדי. פתאום גילינו ש-800.000
מתנחלים צ'כים שגרו באזורים שמעבר לקו הירוק, הפכו בעצם לבני ערובה של גרמניה וחבל הסודטים. תוך שבוע ימים הפכנו מאחת המדינות העשירות והחזקות באירופה למדינה מפוררת ללא יכולת להגן על עצמה.
נבגדתי בידי בעלי ברית והפכתי להיות נתונה לחסדיו של פושע, אפילו שצ'מברליין קרא לזה שלום של אמיצים. אחרי שגמרנו את כל הפעימות והם קיבלו את כל השטחים, החזקנו מעמד עוד 105 ימים עד ל-14.3.39 ואז גם שארית צ'כוסלובקיה נכבשה.
כולם נדהמו איך מדינה שהיה לה צבא כל כך חזק נפלה לכזו מלכודת של תוכנית בשלבים, אבל זה היה הסוף, וכבר לא היה מה לעשות. בשעות אחה"צ של ה-15.3.39 בא היטלר בשערי הארמון עלה לחדר עבודתו של אדוארד בנש, התיישב ורשם על שולחנו של נשיא הרפובליקה שלי, את המשפט: "צ'כוסלובקיה חדלה להתקיים".
מדינת ישראל היקרה, איני יכולה לעזור לך הרבה היום ולכן חשוב לי שתלמדי לפחות מהניסיון המר שלי. ביום הולדתך אני מאחלת לך הרבה שנים של אושר, שלא תיפלי למלכודות שמונחות לרגלייך, ושתיזהרי מדורשי רעתך.
שלך בידידות הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה - עולם האמת.
