בשקט, בשקט, מאחורי הקלעים, רוקמת החלופה לשלטון עור וגידים. הדברים אמורים בקשת רחבה למדי של אישים, הצצים ובאים מכל הצדדים: הם מגיחים מימין ומשמאל, אך גם המרכז אינו מקופח. את כולם מאחד מכנה משותף: קצה נפשם בליכוד של היום, שהפך לדידם לימין קיצוני.
עם אנשי הימין שבקשת הזו מצאנו דמויות מובילות-מוכרות, כמו
גדעון סער, מיקי איתן,
בני בגין,
ניר ברקת ובוגי יעלון. ליבם של כולם איננו שלם עם מה שמתחולל כיום בליכוד, הסוטה לדידם מהערכים הבסיסיים שהתווה מנהיגם, זאב ז'בוטינסקי.
למחנה הממורמרים הזה חוברים בגדול גם אישים מבחוץ, כמו
אהוד ברק,
רון חולדאי.
גבי אשכנזי ו
אבי גבאי, שבמפה הפוליטית ממוקמים, אומנם, בין המרכז והשמאל, אלא שכולם כאחד מסתייגים מחדלון ההתנהלות של מפלגותיהם, שבהן היו בעבר חברים פעילים, ושכיום אינן משכילות, לדידם, להפיל את השלטון המאוס עליהם.
שינוי מבחוץ
מה שמאחד את אנשי החבורה הנכבדה הזו הוא כמיהתם הרבה לשינוי בשלטון. אלא שתקוותם הגדולה לחולל את המהפך הדרוש באמצעות מפלגותיהם - נכזבה ונגוזה עוד באיבה. מסתבר שראשיהן של אלה לא השכילו לעמוד במשימה הגדולה, ובמקום לצאת קדימה לדרך - הם נרתעים ודורכים במקום.
לחבורת המתנערים מדרך ההתנהלות העכשווית של מפלגותיהם התחוור במהרה כי אין שום סיכוי לשינוי מבפנים, וכי אם הוא צפוי - הוא יבוא מבחוץ. בדרך אל היעד הנכסף הזה פועל, בינתיים, על אש קטנה, כל אחד מהחבורה בנפרד. אחרי ככלות הכל יש לזכור: זוהי טקטיקה בלבד.
מאחר שהדברים אמורים בחבורה, המצטיירת כעתירת-ניסיון פוליטי עשיר ומשופשפת היטב ב"שטיקים" ו"טריקים" - חזקה על אלה הנמנים עם שורותיה שהוצאת חלומם מן הכוח אל הפועל היא רק עניין של זמן, אך ככל הנראה קרוב מתמיד. הם עתידים אז לחבור במשותף ברשימה אחידה ליישום יעדם.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
