לפני מספר חודשים הרצה פרופ' איזי בורביץ' בפני מנהלים בכירים במשק. הוא נשאל על-ידי אחד המנהלים בקהל מה הפילוסופיה העסקית שלו ושל אחיו התאום דדי, והוא ענה כך: היית פעם בבית-הקברות בקריית שאול? יש שם המון קופות צדקה, כל אחת בעלת שם אחר ומטרה אחרת.
אם אתה מביט מאחור, אתה רואה שכולן בעצם מתנקזות לקופה אחת גדולה. זו הפילוסופיה שמנחה אותנו. רוצה לאמר: גם אם אתה טס, חוכר מטוס, קונה במרכול, אם אתה מתדלק, או עושה פעולות בסיסיות נוספות - הכסף בסופו של דבר יגיע לכיס של משפחת בורוביץ'. אני חייב להודות שהקהל געה בצחוק ומחא כפיים. אני לא.
התשובה אותתה לי כתחילתו של היבריס - אחת התופעות העסקיות המרתקות בעולם העסקים והניהול. היבריס למי שלא יודע הייתה אלה יוונית שהיהירות שלה לאחר ניצחונותיה הסוחפים הובילה אותה למותה. בהסבר חופשי זהו מושג המדבר על חטא הגאווה היתרה של המנצח. אחד שהיוהרה והרהב, מביאים אותו לאטימות כלשהי ולעשיית טעויות קריטיות.
מחלת ההיבריס תוקפת אנשים שהצליחו מאוד, בד"כ בקלות רבה מדי. יכולת ההשפעה שלהם על המקורבים להם ובכלל על הציבור חזקה ביותר; היא תוקפת במקרים רבים אנשים, שבטוחים שאיש לא יכול להם. כשמתחילים אותות המחלה בדרך-כלל איש לא מעז להתריע בפניהם על-כך. הם עשירים, מפורסמים, מחוזרים מכל עבר, גם מבחינה עסקית, פוליטית, תקשורתית ולעיתים אף רומנטית. מי ישתגע להעיר להם? הקטע ממשל אנדרסן על המלך הערום כבר מוצה לא? זהו שלא.
מניתוח נפילתה של קלאב מרקט עולה בנקל חשד לאטימות ניהולית ורגשית בקומת ההנהלה של הרשת. כשיש תופעה שכזו בשדרת הניהול הבכירה ביותר ואין הסתכלות אמיתית של המנהלים על העוצמות של הפירמה, אין למעשה כל לגיטימציה לשדרת ניהול הביניים לדבר חופשי עם הממונים עליהם. הרי לא מדובר באנשים טיפשים או חסרי יכולת. רובם מנהלים מן השורה הראשונה. גם בארגון כמו קלאבמרקט שאינני מכירו מעבר לכתוב בעיתונות, נוצרו לא מעט איים של מידע, שחיבור נכון בינהם היה עשוי למנוע את הנפילה מבעוד מועד של הרשת, או בוודאי להקטין משמעותית את ממדיה.
בארגון בריא נטול היבריס חשוב לפתח תרבות ארגונית שבה כל העובדים ובוודאי המנהלים בדרגי הביניים חשים חופשי לעלות לבעלים או למנכ"ל ולתת להם "מתנות". איך ניראות המתנות? זה לא חנופה, זה לא ליקוק, לא הלשנה ואף לא מחמאה. זהו דיווח ענייני, רציני פתוח וכנה על בעיה שעומדת להתעורר.
יש קשר הגיוני מסוים בין היהירות והאטימות של בעלים לחסימת ידע בתוך הארגון. כשמתרחשות תופעות עסקיות שליליות לא מבררים עניינים עד הסוף. כשמתרחשת תופעה חיובית, נחים על זרי הדפנה ולא בוחנים מה יכולתי לעשות טוב יותר.
"האם ביקור אצל פסיכולוג ארגוני לפני נאמר כשנה היה מציל את רשת קלאבמרקט ממצב הביש אליו נקלע? נשאלתי בפורום מקצועי מסוים והתשובה שלי הייתה מיידית, כן. פסיכולוג ארגוני מנוסה היה עשוי לזהות חסימות רגשיות קשות בקלאבמרקט ולנסות לשחרר או לפחות להתריע. זה מתחיל ברגש אך עובר מהר מאוד למידע ניהולי קריטי.
