האם תשונה היוזמה הערבית לשלום

ישראל שינתה את גישתה ליוזמת השלום הערבית מ-2002 וראש הממשלה נתניהו הודיע באחרונה כי יש בה "אלמנטים חיוביים" לקראת האפשרות של כינוס ועידה אזורית, על-פי היוזמה המצרית, כדי להניע את המשא-ומתן התקוע בין ישראל לפלשתינים.

הציפייה הישראלית היא שמדינות ערב יכניסו שינויים ביוזמת השלום הערבית שיאפשרו לישראל להיכנס לתהליך המשא-ומתן, על-פי גורמים שונים מדובר בשינוי הסעיפים העוסקים ברמת הגולן וב "זכות השיבה" של הפלשתינים.

מי שמנסה לקדם את שינוי היוזמה הערבית הינם המתווך טוני בלייר ושר החוץ האמריקני ג'ון קרי אשר שוחחו כבר על העניין הזה עם נשיא מצרים א-סיסי ועם גורמים במפרץ.

התנגדות פלשתינית וערבית

אולם מסתבר כי הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר, הראשון שהביע התנגדות פומבית לכך היה יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, אשר בנאומו בפני שרי החוץ של הליגה הערבית בקהיר לפני עשרה ימים הודיע על עמדתו השוללת כל שינוי ביוזמה.

גם נביל אלערבי,מזכ"ל הליגה הערבית, הודיע בראיון שהעניק לעיתון "א-שרק אלאווסט" ב-10 ביוני כי לא יהיה שום "תיקון או שינוי" ביוזמת השלום הערבית. אלערבי גילה בראיון כי ארה"ב וכמה מדינות אירופיות רוצות להפוך את סדר הדברים בכל הקשור ליוזמת השלום הערבית והן דוחפות את מדינות ערב לעשות צעדים ראשוניים בנושא כדי לעודד את ישראל לנוע בכיוון פתרון הבעיה הפלשתינית. אולם, הסביר אלערבי,הצד הערבי דוחה את הדברים וזוהי העמדה של מזכ"ל הליגה ושל שרי החוץ של סעודיה, מצרים ומרוקו.

מה שמשתמע מדבריו של אלערבי הוא שהציפייה של מדינות ערב היא שישראל תיכנס למשא-ומתן על היוזמה הערבית, כפי שהיא, למרות התנגדותה לכמה סעיפים מהותיים ביוזמה, במקרה כזה יצטרכו מנהיגי ישראל להסביר לציבור הישראלי מדוע דחו מאז 2002 את היוזמה הערבית לשלום ועכשיו הם מוכנים לדון עליה מבלי שהשתנה בה שום סעיף.

אלערבי טוען כי מניעי ישראל הינם כלכליים בלבד, לדבריו ישראל "שמה את עינה" על מדינות המפרץ, היא רוצה להיכנס לשווקים של מדינות ערב ולהפוך למדינה הכלכלית הגדולה ביותר באזור ולסחור עם מדינות ערב. "ישראל רוצה שלום חם עם מצרים והעין שלה היא על העושר של המפרץ" הסביר אלערבי.

תיאוריית הקונספירציה של נביל אלערבי איננה משקפת את הדעה בקרב מנהיגי מדינות ערב המתונות, הוא נמנע לגמרי מלהזכיר את האינטרס המשותף שלהן ושל ישראל שהוא למנוע את התפשטותה של אירן במזרח התיכון ולהילחם באיסלאם הקיצוני.

אלערבי הביע פסימיות מהאפשרות להשיג פריצת דרך בנושא הבעיה הפלשתינית ואמר: "הסכסוך נמשך תקופה ארוכה, עלינו להכין את התיקים שלנו, לרכוש את דעת הקהל ולנצל את כל הפתחים: הפרלמנטים, החרם והמרי האזרחי, עלינו לעשות את כל הצעדים הדרושים "מהסוג הזה" מכיוון שאין אפשרות לפעולה צבאית ".
אלערבי מעריך כי לא תהייה שום נורמליזציה עם ישראל לפני שישראל תתחיל לסגת מ "השטחים הכבושים" וכי "עמדת מדינות ערב היא יציבה כי לא תהייה שום נורמליזציה עם ישראל אלא במסגרת יישום יוזמת השלום הערבית".

גם אם עמדתו של נביל אלערבי מייצגת את עמדת הפתיחה של מדינות ערב לקראת ועידה אזורית במזה"ת ברור שגם ישראל נדרשת לעשות צעדים בוני אמון בנושא הפלשתיני לקראת שינוי או תיקון סעיפים מסוימים ביוזמה הערבית, הדבר מחייב הסכמה של הפלשתינים לכך וכידוע המחלוקות בין הרש"פ לתנועת חמאס הן גדולות במיוחד בכל הקשור לאופי פתרון הסכסוך עם ישראל.

תסיסה בשטחים

עצם הפרסומים בתקשורת הערבית על אפשרות הכנסת שינויים ביוזמת השלום הערבית כבר יוצר תסיסה בשטחים, ארגוני החמאס, הגיהאד האיסלאמי והחזית העממית מחממים את האווירה נגד כל שינוי תחת הסיסמה "שירות לכיבוש ואובדן הזכויות הפלשתיניות".

האופוזיציה הפלשתינית טוענת כי ההתעניינות של מדינות ערב דווקא כעת בבעיה הפלשתינית היא מזויפת ויש מדינות ערביות שרואות בבעיה הפלשתינית דלת מתאימה לאינטרסים שלהן עם מדינת ישראל שאיננה נתפסת עוד כ"אויב מספר אחת" של הערבים אלא כבת ברית נגד אירן ונגד דאעש.

גם ארה"ב רוצה להרגיע את הזירה הפלשתינית ולהקים כבר ישות פלשתינית כלשהי כדי לסיים את הסכסוך בינה לבין ישראל ולאפשר נורמליזציה בין ישראל למדינות ערב.

לאן פני הדברים?

חוסר האמון כלפי ישראל בקרב הפלשתינים ובקרב מדינות ערב הוא גדול מאוד ולכן סביר להניח כל כל מאמץ ישראלי או בינלאומי לשנות את יוזמת השלום הערבית לפני תחילת המשא-ומתן ייתקל בהתנגדות חזקה.

נראה כי שינויים ביוזמת השלום הערבית, אם בכלל, ייתכנו רק תוך כדי המשא-ומתן בין ישראל לפלשתינים ולא לפניו, מדינות ערב המתונות לא ירצו להצטייר כמי שעשו "ויתורים חינם" לישראל לפני המשא-ומתן, הציפיה הערבית היא שישראל היא שתצטרך לעשות צעדי אימון משמעותיים כלפי הפלשתינים כדי ליצור את האווירה המתאימה לשיחות, גם אז לא מובטח שום שינוי, מבחינת הפלשתינים מדובר "בקוים אדומים" (ת'וואבת-בערבית) שלא ניתן לחצות אותם.