רבות נהוג להאשים את המפלגות הקטנות ב"סחטנות פוליטית" ובהשגת הטבות סקטוריאליות לקהל מצביעיהן. במסכת גיטין מה' עמוד א', כתוב "לא עכברא גנב אלא חורא גנב". הרעיון הוא שלא הגנב אשם אלא הפרצה שאפשרה את הגניבה. אם נרחיב את הרעיון נוכל לומר כי מערכת תמריצים קלוקלת יוצרת תוצאות קלוקלות.

בשנת 1953 כלכלן בשם Lloyd Shapley (אחד מזוכי פרס נובל בכלכלה, בשנת 2012) הגה את הרעיון של "ערך שפלי". יישומו של ערך שפלי ממחיש כיצד המפלגות הקטנות מממשות את כוחן ומשחקות לפי כללי הדמוקרטיה ואין לנו מה להלין עליהן.

לצורך הדוגמה נניח כי בכנסת 100 קולות וכי לצורך רוב נדרשים 51 קולות. בכנסת שלוש מפלגות, שתי, מפלגות א' ו-ב', עם 49 מנדטים, כל אחת, ומפלגה אחת, מפלגה ג', עם 2 מנדטים. לפי Lloyd Shapley "ערך שפלי" של כל מפלגה יהיה זהה. הסיבה לכך נגזרת מכל הקואליציות האפשריות שניתן לגזור משלושת המפלגות ושתזכה ברוב. הקואליציות האפשריות להשגת רוב הן:

קואליציה ראשונה - מפלגה א' ומפלגה ב', 98 מנדטים.

קואליציה שנייה - מפלגה א' ומפלגה ג', 51 מנדטים.

קואליציה שלישית - מפלגה ב' ומפלגה ג', 51 מנדטים.

קואליציה רביעית - מפלגה א', מפלגה ב' ומפלגה ג', 100 מנדטים.

מספר הקואליציות האפשריות להשגת רוב הוא ארבע. כל מפלגה מופיעה שלוש פעמים ברשימה זו ולכן כוחה של כל מפלגה הוא זהה.

הכלל הדמוקרטי קבע כי צריך רוב ולא נתן יתרון כלשהו לרוב של 98, או 100 מנדטים, על פני רוב של 51 מנדטים ולכן כוחה של המפלגה הקטנה שווה לכוחה של כל מפלגה גדולה. מה לנו כי נלין על המפלגות הקטנות, סקטוריאליות ככל שתהיינה? להפך, מפלגה סקטוריאלית המצהירה על עצמה ככזו, מפגינה נאמנות לקהל בוחריה ועל כך עלינו להעריך את מיצגיה בכנסת.

ברגע שנקבעה שיטה מסוימת שעל פיה פועל השלטון לא ניתן להגיד שאיננו אוהבים את השיטה כי היא הביאה לתוצאות שאיננו אוהבים. אם יש מקום לטענה כלשהי היא צריכה להיות מופנית כלפי השיטה ולא כלפי מי שמשחק על פיה. למשל, בדוגמה לעיל היינו יכולים לקבוע כלל רוב של 60 מנדטים, לפחות, מה שהיה מבטל לגמרי את כוחה של המפלגה הקטנה.

אז, בפעם הבאה כשבתקשורת סורקים במסרקות ברזל חברי כנסת מהמפלגות הקטנות ומאשימים אותם "בסחטנות", כדאי לזכור את הדברים.