לסקול את ההומופביה

התורה מחייבת סקילה לגבי מחלל השבת. למעשה, התורה מחייבת ענישה חמורה של גדיעת חיים בידי שמים למחלל השבת. קשה למצוא כיום רב בציונות הדתית וגם בעולם החרדי, שידבר בשפת הסקילה בליווי דברי נאצה פוגעניים לעברו של הציבור הנוסע ביום השבת, עורך קניות וגודש את מגרשי הספורט ביום השבת.

יתרה מזאת רבים הם הרבנים, ויפה שכך, שרק בדברי נועם מנסים לקרב את מי שנוהג מידות של חולין ביום השבת. בשפה רכה מנהלים דיאלוג מתוך כבוד כלפי מי, שבשבת מצא את דרכו למגרשי הספורט או נסע ברכבו עם משפחתו להתרחץ בים.

קשה למצוא כיום איש הלכה, המכיר את חובת הסקילה, סקילה בידי שמים, שידבר בטרימינולגיה של סקילה ועם ליווי של מלל מגדף כמו: סוטים ומסוכנים כלפי ציבור גדול בישראל. ציבור גדול, שיש לו כבוד לעולם התורה, אבל אצלו בכל בית הרדיו והטלוויזיה ממלאים תפקיד ביום שבת.

קשה למצוא רב, שאינו מגבש דפוסי התנהגות נאותה, המבקשים רק לחבק ולקרב אותו ציבור גדול, שמוצא עצמו ביום שבת נכנס לרכב עם בני המשפחה לטיול של שבת, כי כך נראה להם מתן הביטוי ההולם ליום המנוחה. גם אש כנראה יבעירו להכנת הארוחה בחיק הטבע. עונש הסקילה למחלל השבת, המוכר היטב לכל רב אינו מהווה חלק מהשיח.

עונש של סקילה לגבי מחלל השבת קיים גם כלפי מי שמקיים דפוסי התנהגות מינית, כפי שנוהגים אלו הרואים ורואות עצמם חלק מהקהילה הגאה.

מצער, שאותו שיח מאופק המתנהל כיום על-ידי רוב הרבנים כלפי חייבים בסקילה על חילול שבת, לא נמצא אותו יחס בנדיבות רבה כלפי המגדירים עצמם חלק מהקהילה הגאה. ניטיב לעשות עם נסקול את ההומופוביה, ושלא יהיה לה מקום בחיינו.