שאלה: מה אומרים לכם המושגים הבאים (לפי סדר א-ב)? בית אורות / בית החושן / בית השבעה / כפר התימנים (בתי יהונתן והדבש) / נחלת שמעון / מעלה הזיתים / נוף ציון / עיר דוד / קדמת ציון / שכונת שמעון הצדיק / אבו-טור (כנראה שעדין אין שם שם).
תשובה:
נקודות אור בחומת המזרח של ירושלים המזרחית; התיישבות יהודית מנומרת ומפוזרת, המצטרפת לחזון העתידני של זכריה הנביא (שצוטטה לעיל): "ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב".
פריצת החומות במחצית המאה ה-19 החלה מדיניות של 'פריצת החומות' וייסוד שכונות להתיישבות יהודית מחוץ לחומתה של ירושלים. הראשונה שבהן (1860) הייתה שכונת 'משכנות שאננים' שנבנתה ע"י הנדיב הידוע משה מונטיפיורי, ורק כעשור אחריה נוסדה
מאה שערים ובעקבותיה שכונות ומיתחמים נוספים. ה'יציאה מן החומות' פנתה תמיד מערבה, מסיבות פרקטיות של יצירת קשר עם העורק התחבורתי שהגיע ממערב, מיפו, ואולי גם מסיבות טופוגרפיות.
שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים, ומיקומה התודעתי כבירת ישראל, הניעו את כל ממשלות ישראל לעטר את ירושלים של אותם ימים, העתיקה והחדשה, בחומת שכונות מצפון, ממערב ומדרום. העיר חבוקה משלש רוחותיה ע"י מאות אלפי תושבים המהווים את ירושלים -רבתי; "רבתי עם... רבתי בגויים, שרתי במדינות" (איכה א,א). אבל, אבל רוח מזרחית נותרה פרוצה, ושועלים-נכרים הילכו בה.
לפני כעשרים שנה החליטה ממשלת ישראל על תוכנית E1, המכונה גם 'מבשרת אדומים', והיא יצירת רצף של שכונות יהודיות מזרחית מירושלים, בואכה מעלה אדומים, כאשר האות E מייצגת את ה'מזרח', East. התוכנית נתקלת בקשיים מדיניים מבחוץ, מאומות העולם, ובהלשנות ולוחמת-נגד מבפנים, מה'שמאל' הישראלי האקטיביסטי. תנועות שלום-עכשיו וגרורותיה לוחמות בשצף קצף נגד תוכנית זו אשר "תשים לאל את האפשרות לחלוקת העיר בין ישראל לפלסתין".
התנהלות 'בוגדנית' זו מזכירה לי את מעשי
סנבלט החורוני וטוביה העבד העמוני וגשם הערבי שבקשו למנוע מנחמיה (פרק ב), 'פחת ארץ יהודה' ומנהיג עולי בבל, לבנות את חומות ירושלים, גם בדרך של מלשינות באזני מלכי אומות העולם על 'מרידת היהודים' בהם. נחמיה בן חכליה לא שעה לאיומיהם "ותשלם החומה בעשרים וחמשה באלול" (ו,טו). ההיסטוריה חוזרת, ורק השמות מתחלפים, ואף אנו נפטיר בלשונו של נחמיה (ו,יד) ונשליך יהבנו אל שמים: "זכרה א-לקי (=לרעה) לטוביה ולסנבלט וגם לנועדיה הנביאה", וגם לחגית עופרן ראש צוות המעקב מטעם 'שלום-עכשיו', נכדתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל. הללו באים ו"חבל מדה" בידם "למוד את ירושלם לראות כמה רחבה וכמה ארכה", כאותו איש-שטן בחזונו של זכריה, המצוטט בראש המדור.
הבו גודל... נשוב לנקודות האור המשובצות בחומתה המזרחית של ירושלים, גם ללא תוכנית E1; מאות משפחות התמקמו במיתחמים קטנים ובינוניים שהוקמו ע"י
עמותות אלע"ד ועטרת-כהנים זכורות לטוב, בכספי תורמים שהשקיעו מאונם ומהונם לגאולת קרקעות פרטיות על פני הסקאלה היוצרת 'כותל מזרח' לירושלים. ה'קשת המזרחית' איננה רק בשורה ציונית-התיישבותית, יש בה
אמירה אמונית גאולתית; כידוע, חזית המקדש הייתה לכיוון מזרח. קרני החמה הזורחת מראש הר הזיתים חדרו דרך שער שושן בחומת הר-הבית לשער ניקנור - הכניסה הראשית המפוארת למבנה להיכל, והגיעו עד לפרוכת קדש הקדשים. עם חורבן הבית בתשעה באב נותקנו כליל מה'מזרח', ונותרנו בשנות גלותנו רק עם ה'כותל המערבי', האחורי, שאיננו כותל המקדש אלא חלק מחומת ההר. זו בחינת
'אחור' ולא 'פנים', המוסתרות מאתנו בעוונותינו. האמירה האמונית-גאולתית היא אפוא; חזרנו למזרח! לדרך המלך העולה להר,
'לפנים' ולא 'לאחור'
הבו גודל אפוא לעמותות ולארגונים הפועלים להעלאת משואות-אור אלו במזרחה של ירושלים, ומשמרים את גחלת ה'מזרח'. ובעיקר, בעיקר, הבו גודל למשפחות העולות בתמר ואוחזות בסנסיניו (על-פי שיה"ש ז,ט), למרות קשיי החיים והקרבת רמת איכותם.
"ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה".
