הפוקימון האבוד

אמצע יום עבודה. שמש חמה בחוץ, מה שמוגדר על-ידי החזאים "רגיל בעונה", וזה בערך חצי שנה. חצי שנה חם וחצי שנה רגיל לעונה- קר. המזגן משמיע קולות של מזגן שלא עובד, כלומר הרבה רעש, אוויר חם וטכנאי שאמר שיגיע, אבל הוא כבר חצי שנה בדרך. מישהו נכנס למשרד שלי ומיד מתפשט לו חיוך דבילי מאוזן לאוזן. אני יודע שבגילי המופלג, אין סיכוי שאני אגרום לאנשים התרגשות מלראות אותי, וחיוך דבילי זה לא מגיע כחלק מהמתכון. זה לא נגמר ככה.

הבחור שולף טלפון והתחיל כמה שנראה כמצלם אותי. טוב לזה כבר לא יכולתי להסכים. זה נכון שאני סלבס מלהיות כותב במביט, אבל אף אחד עדיין לא צילם אותי. כשחשבתי הוא עובר לשלב הבא, שזה תמונת סלפי איתי, נגשתי לשורש הבעיה, כמו שרופא השיניים שלי נוהג לומר, ואז העניין התבהר בצורה מסודרת. "החדר שלך מלא פוקימונים" הסביר, "כבר תפסתי שניים, תגיד מתי אתה סוגר פה?" הסתכלתי לצדדים ולא ראיתי שום דבר, פרט לכמה חורים בקיר, שאיש האחזקה בבניין אמר שיבוא לסגור, ומאז לא קרה כלום. זכרתי את דמות הפוקימון איפשהו ממשחקי הילדות שלי, אבל לא חשבתי שהוא נמצא אצלי במשרד, ולמה אני לא רואה אותם? עם עומס החיים והניסיון לעבור את הקיץ בשלום, עם כמה שיותר קייטנות וכמה שפחות שקלים, חשבתי שייתכן שמדובר בשיבוש קל של דעת. זה יכול להסביר לא מעט דברים ממה שקורה סביבנו, ואפילו שר החינוך היה זה שהמליץ לאחרונה לכמה משרי הממשלה ללכת ולטפל בעצמם. ואם הם כן אז מי לא? כל אחד יכול לשמוע קולות מהעבר או לראות דברים שאיש לא רואה.

בשלב הבא הוא יחליט שהוא המשיח, ואז נראה אותו מבלה זמן ניכר בחיפושים כפייתיים באתר יד 2, אחרי חמור לבן משנת ייצור מתקדם. מאחר שמדובר באיש רציני ובעל השכלה גבוהה בתחום המתמטיקה(שזה מקצוע מועדף היום), ניסיתי את מזלי טרם פנייה לגורמים המתאימים. בעצם, האמת שלא ידעתי למי אני אמור לפנות עם זה, אז פשוט ביקשתי הסברים. כמו אותו מאבטח מסכן ששואל אותך אם יש לך נשק ומקווה שתענה ב-לא.

ובכן, מדובר באפליקציה חדשה שהגיחה לאוויר העולם והיא מאפשרת למשתמשים לראות דמויות וירטואליות במקומות שונים, וללכוד אותן באמצעות הטלפון. זה הסביר לי כמה תהיות שעלו אצלי לאחרונה. כשראיתי את האנשים המשונים בשכונה לקראת תפילת השבת רצים להם אחוזי אמוק ברחבי השכונה, ולא מבחינים שהם נמצאים הכביש. את אלו שעסוקים בלכוון את הנייד מבעד לשמשת הרכב ומתעלמים לגמרי ממה שקורה על הכביש. בעולם כבר נחוו תופעות משונות. כמו זו שננעלה בבית הקברות. ילד אחד נורה ונהרג כי נכנס למקום אסור, שני חברים מארה"ב נפלו מצוק בגובה חמישה עשר מטרים,

ונערה אחרת נדרסה. השאלה אם הספיקו ללכוד את הדמות או שלא. רק השבוע ראיתי נער רכוב על אופניים חשמליות, דוהר לו בכביש תוך כדי שראשו תקוע במכשיר הנייד מחפש פוקימונים, הוא כמעט התנגש בי אבל לא שם לב שאני נמצא בכלל באזור. מזלי שאני לא דומה לפוקימון, אחרת הוא היה נשאר אצלי על הפגוש. ניסיתי לכתוב פוקימון בתוכנת הוורד אצלי במחשב, והיא תיקנה אותי איך כותבים נכון. מעניין. כשכתבתי את המילה "השתעלתי" התוכנה הראתה לי שהיא לא מכירה את המילה הזו.

נערה אחרת נפלה מאופניה והיא במצב בינוני. פארקים שלמים ומתחמים ציבוריים הפכו להיות מקומות התקהלות של אלפי אנשים, ששקועים במכשיר ומחפשים דמויות וירטואליות. היה מי שאמר לי, שהאוניברסיטה שלו מלאה באנשים סהרוריים שמחפשים דמויות. מצד שני זה לא תמיד באשמת הפוקימון, אלא השפעה של חומרים כאלו ואחרים. ומי שמתעניין בכלכלה, מדובר במשחק שהקפיץ את מניית החברה המפתחת במעל לשבעים אחוזים!! בתוך כמה ימים. זה כמעט כמו לעבוד במפעלי ים המלח.

50 מיליון הורדות (נכון מלפני שבועיים) ועכשיו כבר עברו לשלב הפרסום. חברות מזון מהיר גדולות, חתמו על הסכמים שמנים (ההסכמים, לא הסועדים) שבתמורה להצבת הדמויות האלו בסניפים שלהם, הם ישלמו סכומים אדירים לחברה המפתחת, תוך תקוה שמי שכבר יגיע לסניף המזון, גם יקנה על הדרך ארוחה או שניים. אני לא בטוח לגבי זה. לדעתי, ברגע שלוכד הדמויות יסיים ללכוד את הדמות, לא יהיה לו מה לחפש יותר באותו סניף. אלא אם יחייבו אותו בקניית ארוחה בתמורה לכניסה. אז הדברים ייראו אחרת.

ועל השטויות האלו כולנו נשלם. אנשים הורים וילדים, התחילו לבלות יחד בחיפוש אחרי דמויות מצוירות, מתרצים זאת כזמן איכות ביחד, ושכחו לחפש קצת את עצמם. לדבר אחד עם השני. להניח את המכשיר בצד. וכולנו חוטאים בזה. גם אני וגם אתה, גם את- חטאנו בשיחה תוך כדי נהיגה. בסימוס, בהליכה ברחוב ובכביש עם עיניים בתוך מכשיר. המשחק הזה הביא לעולם מדרגה חדשה, ביכולת שלו לנתק אותנו מהמציאות, מהסובבים אותנו ומעצמנו. וזו רק ההתחלה.