בסוף שנות החמישים החל ראש הממשלה דוד בן-גוריון לקדם מנהיגות צעירה במפא"י, על חשבון מנהיגי דור הביניים. על דור הביניים נמנו אישים מרשימים כלוי אשכול,
גולדה מאיר, זלמן ארן, פנחס לבון ופנחס ספיר. על הדור הצעיר נמנו אישים מוכשרים כמו משה דיין,
שמעון פרס,
אבא אבן, יצחק נבון ו
טדי קולק.
דור הביניים לא אהב את הפגיעה במעמדו, צופף את השורות ולא חשש להתעמת עם המנהיג הדגול שנאלץ לבסוף לפרוש ולהקים את מפלגת רפ"י. למרות היריבויות הייתה מידה רבה של סולידריות בהנהגה הוותיקה של המפלגה והם הבינו היטב שאם לא יהיו תלויים זה בזה, יהיו תלויים זה ליד זה. אפשר להסביר את מה שהתרחש על-רקע העובדה שבכל זאת היה מדובר באישים בעלי שיעור קומה, שלא התבטלו אפילו בפני בן-גוריון.
ההשוואה למתרחש בליכוד היום מגלה שאין מה להשוות. ראש הממשלה נתניהו מקפיד מאוד שאיש משרי הליכוד לא יקבל תפקיד חשוב למשך זמן רב מדי. הוא עשה הכול על-מנת לוודא שמשרד מדרג ראשון לא יהיה בידי שרי הליכוד ואפשר להעריך שהוא עלץ כשהפריד בין בוגי יעלון למשרד הביטחון. את תיק החוץ נתניהו אינו מעביר לאיש למרות שלכמה שרי ליכוד יש, על-פי הנטען, הבטחות חתומות. תיקי האוצר, החינוך, המשפטים, הכלכלה והפנים אינם בידי שרי הליכוד ולציבור לא נותר אלא לעסוק בניחושים מה בעצם עושה
מירי רגב חוץ מסקנדלים? במה עוסקת
גילה גמליאל? מה עושה
אופיר אקוניס שנאלם דום ומי ראה לאחרונה את
גלעד ארדן?
לשרי הליכוד נותר תיק אחד שנחשב באופן מסורתי כתיק דרג ב והוא תיק התחבורה. אין לי כלים לשפוט את ביצועי השר כץ, אבל הציבור חושב שהם טובים ושהשר קידם רבות את תחום התחבורה. השר כץ גם לא הסתיר את שאיפתו לתפקיד רם יותר וגם לו יש הבטחה חתומה למשרד בכיר. בכך הפך כץ משר מועיל לאיום ממשי שיש לנטרל.
שבוע לאחר מהומת הרכבת והבליץ התקשורתי שערך נתניהו בשר כץ התברר לכל שלא היה איום על הקואליציה, אלא עסקינן במארב מתוכנן מראש של נתניהו להדיח את כץ שהפך להבנתו גורם מתחרה ומאיים. המהלך כשל משום שלא זכה לאהדת הציבור ובמקביל התבררו, למרות שתיקתו הנפחדת של כץ, כל השקרים בהם הלעיטו נתניהו וראש לשכתו את הציבור. למרבה המבוכה התברר שראש הממשלה פעל ללא סמכות ובניגוד לחוק כדי לחסל יריב פוליטי ומבלי להתחשב כלל באי הנוחות לציבור ובנזק הכספי שנגרם.
מומלץ לשר כץ לא לנשום לרווחה. ניסיון ההתנקשות הפוליטי הבא מצד נתניהו הוא שאלה של זמן והזדמנות. ניסיון הימים האחרונים, לרבות ההשפלה שספג כשנאלץ לבטל החלטת מזכירות הליכוד, חייב ללמד אותו שמשרי הליכוד הוא אינו יכול לצפות לגיבוי. הם פוחדים מראש הממשלה וכל אחד מקווה לשדרוג מה במעמדו, או לפחות להזמנה להצטרף לסיור הבא בחו"ל.
זהו ההבדל בין תקופת בן-גוריון לתקופתנו- בן-גוריון פעל בכל זאת להכשיר הנהגה חדשה שתפעל יחד עם ההנהגה הוותיקה, נתניהו יראה בכל מהלך כזה איום על מעמדו. השרים למרות שרחשו הערצה וכבוד לבן גוריון לא סברו לרגע שהם חייבים להתבטל בפניו. בליכוד אין בנמצא אישים בקנה מידה כזה. שרי הליכוד הם כבשים ושתיקתם מלמדת על ערכם.
בל יטעה הקורא לחשוב שדעתי על מנהיגי מפלגת "
המחנה הציוני" טובה יותר שכן במפלגה זו אין לאיש סמכות מנהיגותית כלשהי והיעדר סמכות מנהיגותית חמור אף יותר מקיומה של סמכות מוחלטת. במפלגות לפיד, ליברמן וכחלון אין למי שאינו מספר אחד זכות דיבור ואכן שוררת שם דממה מעיקה אבל השורות מלוכדות. אלו פניה של הנהגת ישראל בימים אלו.
יש מי ששואבים עידודו מתוצאות הסקר האחרון. מוטב להם שיצטננו ומהר. מפלגות הקואליציה מקבלות בסקר זה 65 מנדטים במקום 66 וקשה לקרוא לכך שינוי דרמטי. להערכתי אין איום חיצוני רציני על הקואליציה הנוכחית, אולם היא בהחלט יכולה לקרוס מבפנים, אם תתרחש קריסה פנימית בליכוד. זה התרחש כשקמה קדימה וזה יכול להתרחש לאור המשטמה שרוחשים לנתניהו כה רבים ממנהיגי הליכוד.
