|
לפידות. איום לא מרומז [צילום: מן הטלוויזיה]
|
|
|
|
|
דוברת המשטרה, מירב לפידות, ניצלה את הבמה הנדיבה שניתנה לה ב
ערוץ 10 כדי להלך אימים על אזרחים. "שיחשוב כל אדם שמצלם שוטר בזירה ומעלה את זה לפייסבוק ועושה לו שיימינג על לא עוול בכפו. שיתכונן. שיפתח את החסכונות ויכין אותם". כך היא אמרה מילה במילה.
היא טענה שרק לפני שבועות מספר פסק בית משפט פיצוי של כ-100 אלף שקל לשוטר שעשו לו שיימינג ברשת למרות שלא נפל רבב במעשיו. באותו מקרה ספגו הנתבעים גם ביקורת חריפה מצד בית המשפט על סתירות בגרסאותיהם. רק בגלל העובדה הזאת כבר לא יכול המקרה הזה לשמש כמקרה מבחן בשאלת פרסום סרטוני שוטרים אלימים. אלא שלפידות גם טעתה לחלוטין בפרשנות שהיא נותנת לפסיקת הפיצויים. הפסיקה הזאת דווקא ממחישה את הצורך הגדול בצילום שוטרים אלימים בשעת מעשה. נקבע שם שבגלל שהנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענותיהם לאלימות של השוטר, הם לא היו יכולים לחסות בצילה של הגנת 'אמת דיברתי'.
"ככל שכפות המאזניים נותרות מעוינות וצד עליו מוטל נטל ההוכחה לא שכנע את בית המשפט ברמת הסתברות של 51% כי גרסתו היא הנכונה - לא הרים את נטל ההוכחה ויש לדחות את גרסתו. במקרה דנן, הנטל להוכיח כי המציאות האוביקטיבית הייתה כפי שתוארה על-ידי הנתבעים, היה מוטל על הנתבעים", קבעה השופטת באופן עקרוני. ובתרגום חופשי: במקרה שבו יש גרסה של אזרח הטוען לאלימות שוטר אל מול גרסת שוטר ומוצג סרטון שמוכיח את טענת האזרח ומשכנע את בית המשפט - ידו של האזרח אמורה להיות על העליונה.