עוד קצת ושוב אחזור לנקודת הפתיחה, שוב שנה חדשה, ראש השנה זאת תמיד התחלה שמעוררת תקוות וחלומות לעתיד טוב יותר, שוב אתחיל לסכם את העבר ולחלום על העתיד, לשמוח על מה שהשגתי ולהתבאס על מה שהחמצתי, להבין שזאת נקודת כיול מחודשת של הנפש שלי, חישוב מסלול מאפס. צריכה ללחוץ על כפתור "הריסטאטרט" עם הנאיביות שלי לעתיד טוב יותר.
שוב רצף המילים "חשבון נפש" מתנגן, רצף מילים שטומן בחובו עולם ומלואו. מה מסתתר מאחורי המילים הללו? האם זה סך המעשים הרעים והטובים שעשיתי? או שזה מאזן תיקון הדרך שלי? האם זו הציפיה מה יקרה בשנה הבאה כפועל יוצא מהתנהלות שלי בשנה שחלפה? כל הרגעים האלה נבלעים בים של קושי ודאגות ואני שוב נזכרת בתחושה שהייתה לי בשנה האחרונה, כשהרגשתי שאני טובעת. ההבדל היחידי שבשנה החולפת מקודמותיה, היו לי המון גלגלי הצלה, מכל מקום אלוקים דאג לשלוח לי מלאכים, בדמות אנשים, מהכאבים שחוויתי נבנתי שוב, מהחולשה הכי חזקה התחזקתי ומהמקום הכי נמוך צמחתי שוב. רק השנה הבנתי שקשה להיות אדם טוב, באמת! הבנתי שהדברים יגיעו אליי בזמן שנקבע לי מראש וכל טעות שעשיתי הציתה בי כוכב חדש, כוכב שסימן לי את הדרך.
אז אולי לא הכל נורא? ואולי השנה אחרי רגל שמאל תגיע רגל ימין ואולי אצליח בכל זאת להתקדם אל המקום בו אני רוצה להיות באמת. אומנם אני עוד קצת פסימית, ודואגת המון, אבל מדי פעם מגיחים להם ניצוצות של אופטימיות... אולי זאת הייתה השנה הכי קשה והכי מיוחדת שהייתה לי אי-פעם... אז רגע, לפני שאצלול לתוך יום כיפור. יש לי כמה דברים וחשבונות שאני חייבת לסגור! אני מניחה שזה בגלל שהשנה התווכחתי המון עם הוד קדושתו. המון שאלות שלא קיבלתי עליהם תשובות. אחרי שנים של משחקים שונים, כולל מחשבות על לחזור בתשובה בתשוקה, הבנתי שאפיקורוס לא הייתי, אבל גם לא הייתי רחוקה מזה!
משמעות סמויה
יש משפט מפורסם שכולנו מכירים, "אלוהים נמצא בפרטים הקטנים". אבל בשבילי, זה אותו פרט קטן שרציתי, ועדין לא קיבלתי. היו רגעים שחשבתי שאלוקים שלי סיים את תפקידו, אנשים רעים שפגשתי בדרך, המשיכו לפגוע ולחייך, שאלתי אותו לא פעם, אם הוא שכח אותי? הוא לא ענה בפקס! אבל שלח סימנים. זו לא הייתה שנה מוצלחת מבחינה אישית. לא מעשית, ולא מקצועית, השנה לא הייתי נחמדה לאנשים יותר מאי-פעם. אמרתי לכמה מהם, כמה אמיתות כואבות בפרצוף, שלא הייתי צריכה להגיד, התעלמתי מקיומם של כמה אנשים אחרים, לכמה אחרים הצקתי בצורה שלא תאמן, העפתי מהטלפון שלי ומהפייסבוק בחיי לא מעט "אינטרסנטים" שברגע האמת לא היו שם עבורי. המשכתי להיות צבועה עם מי שיה צבוע איתי וחשב שאני תמימה.....מחקתי את הנצלנים שראו בי רק כתובת להתקדם. ונשארתי רק עם קומץ חברי אמת, המשפחה שלי ואלוקים! זאת הייתה שנה לא פשוטה רוויה בדמעות וכאב, שנה של נפילות אינסופיות והרבה משקעים. זאת לא הייתה השנה שלי! שנה של סגירות מעגלים, שנה של התנסויות חדשות ואנשים חדשים. שנה בה פגשתי אדם שעודד אותי לנפץ חומות ולקלף את הקליפות, לא לפחד מהפחד. לימד אותי לצחוק עד שניה האחרונה להתעמק, לדעת לדפדף את הכריכה היפה שמעל, להסיר את הקליפה, לתפוס את מה שחולף לידי כל הזמן, לחפש את משמעות סמויה לכל מה שקורה לנו! ועדין אחרי הכל, אני לא יודעת איך מסבירים תחושה. הבנתי שאסור לחשוב שהחיים תקועים, כי הם משתנים בכל רגע.
השנה עברתי קרבות נפשיים, יצאתי מהם מחושלת, וחזקה, כל צלקת נפשית בגרה אותי בעוד עשור, ונתנה לי פוש להמשיך. השנה הבנתי שאלוקים נתן לי מאבקים קשים כי הוא יודע בתוכו שאני הילדה החזקה שלו! זאת שנה שלמדתי להעריך את אלו שעזרו לי בימים הקשים, לשכוח את מי שנטש בימים הקשים, ולמחוק לצמיתות את מי שהביא אותי למצבים קשים. בשנה זו הבנתי שאמונה זה לא מצב שצריך להבין אותו, אמונה זה משהו שצריך לשאוף אליו. שנה שבה הבנתי הכי הרבה "בקום ותעשה", לא לוקחים אותך לקונצרט? תכתוב שירים. תנגן! פשוט תעשה! שנה בה הבנתי שאני שונה מיוחדת ורק בודדים יכולים להכיל אותי! שנה בה הבנתי, שלוותר פירושו לפחד ולהתעצל!
ועכשיו אני מרפה מהשנה החולפת אל תהום העבר, מודה לאלוקים שהיא חלפה ובאה אחרת במקומה, אני מאחלת לעצמי ולכולכם – שנה של התפתחות מקצועית ואישית, שנה של התחלות חדשות מפחידות ומרגשות. שנה של למידה רבה וקבלה ברוח טובה כל דבר שייכנס דרך דלתנו. שנה שבה אני מבקשת ממך אלוקים: תן לי לפגוש אנשים טובים, טובים באמת! להישאר צנועה, להיות כפופה ולהישאר ישרה, להיות ריקה ולהישאר מלאה באושר, להיות בלויה אבל להיות תמיד חדשה. להעריך את אלו שאוהבים אותי, לעזור לאלו שזקוקים לי, לשכוח מאלו שנטשו אותי. ולסלוח לאלו שוויתרו עליי. ולבקש ממך אלוקים- שמור על עם ישראל עליי, החיילים, ילדי הגן, עליי ועל משפחתי!
רק, לכאורה, לפי שעה
