אם הייתי צריך לבחור ערב ראש השנה מה הוא הנושא הבולט ביותר, המזעזע ביותר, הבלתי נתפס בסיפור של האנושות בשנה זאת, הייתי בלא היסוס מצביע על העיר חאלב, העיר עצמה והעיר כמשל. דומני שבעולם לא מבינים, ואולי בכלל לא רוצים להבין, כי משהו חדש, משהו שיש בו רוע שטני, מתרחש בימים אלו. מהו? משטר אסד יחד עם הרוסים חדלו למעשה להילחם נגד המורדים. הם עברו להילחם נגד האזרחים, ללא כחל וסרק. גם בעבר המטוסים פגעו באזרחים, ועוד איך, אך זה היה לפחות במסגרת של לחימה נגד המורדים. עכשיו המטרה היא להרוס בחאלב המזרחית (הנתונה לשליטת המורדים) רובע אזרחי אחרי רובע אזרחי. דהינו, מפציצים ללא הרף את הבתים, את השווקים, את בתי החולים, את המבנים הציבוריים, את המים, את החשמל. היעד הוא לגרום לכך שהאוכלוסייה (ללא ההרוגים והפצועים) תעזוב את הרובע. כלומר, טיהור אתני למהדרין. זה נעשה גם בערים אחרות כמו בחומס וחמה. הרוסים עשו משהו דומה במלחמתם בצ'צנים, כאשר הפכו את הבירה גרוזני לאי של חרבות עם פגרי כלבים וחתולים. כאן, בחלב, הטרוף השטני מגיע לשיא: המשטר רוצה להרוג כמה שיותר אזרחים מבני עמו, ולהחריב כמה שיותר מנכסי עמו. כמובן שעולה השאלה אם בכלל היה דבר כזה שקוראים לו "עם סורי", או "עם עירקי". יכול להיות שאני טועה, אבל קשה לי להיזכר במאה ה-20, ובודאי במאה ה-21, ברצח כזה שמתבצע במלחמת אזרחים בתוך אותו "עם". ואנחנו בעשור השני של המאה 21, המתהדרת בזכויות אדם מעל לכל, המתקוממת נגד כל מילה בלתי ראויה נגד נשים, הרוויה באלפי עמותות הנשבעות למלחמה בגזענות ורמיסת כבוד האדם.

ההיסטוריון מיכאל בר זוהר, שביקש להלל את הנועזות של מי שלדעתו היה גדול המדינאים שלנו, מצא עצמו למעשה מי שחשף בפנינו תוכנית מטורפת של מדינאי, שטוב שלא צלחה. תוכנית, עליה כתב מתוך הערכה והערצה למי שהיה ראש הממשלה הראשון, וכך כותב בר זוהר בספרו "בן גוריון האיש שמאחורי האגדה בעמ' 498 - "הציקה לו גם ישיבתם של בדויים בנגב, מאחר שלא ניתן היה להיפטר מהם, הגה רעיון: לגייר אותם!" והמשך כותב מיכאל בן זוהר, ש"בן גוריון דן על תוכניתו עם ראש אמ"ן, חיים הרצוג, עם הרמטכ"ל, צבי צור, עם אנשי הרבנות הצבאית. הוא מינה את יהושע כהן ליועץ אישי בנושא זה, הוחל אף בהכנות מעשיות...".

מאת מנחם רהט