חג הסוכות, זה ידוע, עניינו אחדות ישראל. החל מהסוכה שעצם ההימצאות בה נחשבת למצווה ולא משנה אם מדובר בצדיק גדול או ביהודי פשוט, ועד ארבעת המינים המייצגים יהודים במדרגות רוחניות שונות ואף רחוקות זו מזו, ורק בהינטלם יחד מתקיימת המצווה. ככלל, בביטוי האחדות יש עדיפות למצוות הסוכה על פני ארבעת המינים, שכן ארבעת המינים אומנם מצורפים ושלושה מהם אף אגודים יחד כתנאי לקיום המצווה, אבל עדיין מדובר בארבעה טיפוסים שונים, ארבע מדרגות רוחניות. האתרוג, בטעמו וריחו הטובים, מייצג את העוסקים בתורה ומצוות. הלולב שיש לו טעם טוב מייצג את לומדי התורה. ההדס בריחו הטוב מייצג את העוסקים במצוות והערבה בלי ריח ובלי טעם.

אחדות טכנית?

אגידת הלולב יחד עם ההדס והערבה לצורך קיום המצווה אינה מעלה את הערבה לדרגת ההדס ובטח שלא לדרגת הלולב. שלא לדבר על האתרוג שגם בשעת קיום המצווה הוא רק מצטרף אליהם, שכן אינו נאגד עימם כי הוא כמו לב (או ראש) להם. יוצא שהאחדות הזאת אינה שלמה, היא כמעט טכנית בלבד. לעומת זאת במצוות הסוכה - גוף הסוכה, סכך ודפנות כשרים - הכל זה מצווה אחת. לכן כשיהודים שוהים בסוכה הם מצויים לגמרי בתוך המצווה. המצווה מקיפה אותם מכף רגל ועד ראש, את כל היהודים בשווה, צדיקים ובעלי תשובה בלי הבדל. כאן גם אין חלוקה ללמדנים, לעוסקים במצוות ולסתם יהודים, כולם שווים בתוך אותה מצווה.

אחדות מהותית

עם זאת מוסבר בחסידות כי הבחירה בארבעה מינים אלו דווקא, למצווה שעניינה אחדות, היא מפני שבמהותם הם משקפים אחדות. "לולב עליו כפותים" מאוחדים; בהדס (הַכָּשֵר למצווה) שלושה עלים יוצאים מקן אחד; הערבה גדלה באחווה (ושמה בארמית הוא "אחווינא"); האתרוג "שֶׁדָּר באילנו משנה לשנה" ובו מתאחדות ארבע עונות השנה - אחדות בזמן. בעצם, מכאן אנחנו יכולים ללמוד כי כדי שנוכל להתאחד עם זולתנו, (אחדות אמיתית, כן?) עלינו להיות קודם שלמים עם עצמנו, שבתוך נפשנו לא תשרור מחלוקת. כי בטבע שלנו, לא פעם ואפילו לעתים קרובות יש התלבטות בין מה שרוצים ובין מה שצריכים, בין מה שלכאורה טוב לי ובין מה שטוב לזולת (על חשבוני?). וכל עוד המחלוקת הפנימית הזאת קיימת, היא מונעת אחדות אמיתית.

חיבור של שונים

מכאן עולה מסקנה מעניינת: כשמדברים על אחדות אין הכוונה לכך שטוב לי בחברת אנשים שדומים לי, שאיתם אני מתאחד. אחדות כזאת בהחלט יכולה להיות טבעית ואין בה שום חידוש. החידוש (והכוונה) של מצוות ארבעת המינים בסוכות הוא שמתאחדים למרות השוני. ואדרבה, רק לאחדות כזאת יש ערך של מצווה, של ביטוי אמיתי לאהבת ישראל, "ואהבת לרעך כמוך". כאמור, האחדות של ארבעת המינים קיימת בהם מצד עצמם, בעצם מהותם, וזה מה שהופך אותם ראויים לקיום מצווה כאשר הם ביחד. כי באופן צמיחתם הם מגלים את האחדות שמצד עצמה היא מוסתרת בעולם. וכך גם מתאחדים יהודים: צִבּוּר - צדיקים בינונים ורשעים (פוטנציאל בעלי תשובה) ליחידה אחת.

אחדות מצד האלוקות

לעומת זאת הסוכה מצד עצמה היא יחידה אחת, אין בה התחלקות לפרטים. היא מקיפה את האדם כולו וגם יהודים רבים ביחד ללא הבדל בין איש לרעהו. הסוכה היא זכר לענני הכבוד שהקיפו את עם ישראל במדבר (ויקרא כג): [מג] לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: אֲנִי, ה' אֱלֹקֵיכֶם. (רש"י): כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי - ענני כבוד. במלים אחרות, הסוכה מייצגת את האחדות האלוקית, זו שמעל ההתחלקות שבתוך העולם. לכאורה, זו מדרגה הרבה יותר גבוהה של אחדות, אלוקות שמעל העולם, אבל באמת, התכלית הרי היא גילוי האלוקות בתוך העולם, לכן יש מעלה דווקא בארבעת המינים.

גילוי הטוב הנעלם

האחדות המתגלה בסוכה נובעת מקיום המצווה בתוכה, בונים אותה לשם מצוות סוכה ואז היא גופה מתקדשת, וכמובן, רק בזמן הקבוע לכך. כי אז, הקדושה העליונה, ענני הכבוד, חודרים אל תוך ממד הזמן ומקדשים אותו. בכך, כאמור מייצגת הסוכה את האחדות שמעל העולם. אבל המטרה היא לגלות את האחדות בתוך העולם ולכן מצווה מן המובחר לברך על ארבעת המינים דווקא בתוך הסוכה, שעל-ידי זה ממשיכים אל העולם את האחדות האלוקית שמעל העולם. ובזכות מצווה זו, אומרים חז"ל, זוכים לבניין בית המקדש, שעניינו גילוי הקדושה במקום גשמי דווקא, ולגילוי המשיח שיחשוף את העובדה שהאלוקות שורה ושרתה תמיד בתוך העולם, גם בזמן הגלות. ואז נראה שגם מה שנראה רע בזמן הגלות היה בעצם טוב מוחלט שהסתתר.