דונלד טראמפ יאשים מן הסתם את כל העולם ואשתו אם וכאשר יפסיד בבחירות לנשיאות ארה"ב, חוץ מאשר את האשם האמיתי: דונלד טראמפ. נכון שהתקשורת ברובה נגדו, אבל – וזהו אבל ענק – התקשורת היא גם זו שאפשרה לו להפוך למועמד לנשיאות, כאשר העניקה לו סיקור חינם עצום במהלך הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית. הפרובוקציות של טראמפ תפסו כותרות, ועל-פי אחת ההערכות – הסיקור שקיבל היה שווה 3 מיליארד דולר.

טראמפ יפסיד בגלל שהוא טראמפ: שחצן עם פה גדול, שלפן עם מזג בלתי צפוי, בלפן עם אופי בלתי יציב. הוא אכן איש עסקים מצליח, אם כי הטקטיקות שלו היו ונותרו שנויות במחלוקת. הילרי קלינטון היא אכן פוליטיקאית ערמומית ולא ישרה, שמעליה מרחפת עננה כבדה של חוסר יושרה, חוסר אמינות ואפילו שחיתות. טראמפ הוא כנראה המועמד היחיד שקלינטון יכולה לנצח – וזה אומר הרבה מאוד על אחריותו-שלו לתבוסה המצטיירת.

שיהיה ברור: טראמפ הגיע למרחק נגיעה מהבית הלבן בדיוק בגלל התכונות הבעייתיות הללו, שקוסמות לעשרות מיליוני אמריקנים שנמאס להם מהפוליטיקה המושחתת של וושינגטון. וזהו בדיוק המילכוד שלו: בסופו של יום, רוב האמריקנים מעדיפים אדם יציב ובלתי ישר, על פני אדם ישיר (גם אם לא ישר) ובלתי יציב. הבעיה הגדולה באמת היא, שזה המיטב שהצליחו 320 מיליון אמריקנים להצמיח כמועמדים לתפקיד החזק ביותר בעולם.

הנה כמה מתוצאות הסקרים בבחירות לנשיאות, נכון ליום ה' (27.10.16): 4% יתרון לקלינטון, 14% יתרון לקלינטון, 5% יתרון לקלינטון, 7% יתרון לקלינטון, 8% יתרון לקלינטון, 10% יתרון לקלינטון. אפשר להמשיך עוד ועוד, אבל שתי תופעות בולטות כבר כעת: כל הסקרים חוזים ניצחון לקלינטון, ותחזיותיהם לגבי הפער בינה לבין טראמפ יכול להגיע לפי 2.5.

ברור, לפיכך, שאפילו אם קלינטון תנצח – חלק גדול מהסקרים יוכחו כשגויים: או שהפער יהיה גדול יותר או שהוא יהיה קטן יותר. ואם יקרה הבלתי-ייאמן וטראמפ ינצח, זו תהיה רעידת אדמה חסרת תקדים במגזר זה – אבל בהחלט לא רעידת האדמה הראשונה. הסקרים אצלנו נכשלו בחיזוי תוצאות הבחירות לכנסת ה-20, והסקרים בבריטניה נכשלו בחיזוי תוצאות הבחירות לפרלמנט ובתוצאות הסקר על הפרישה מהאיחוד האירופי – ואלו רק כמה דוגמאות.

יש לזכור, שסקרים מובילים להחלטות בעלות משמעות עצומה. בתחום הפוליטי מנהיגים מחליטים אם ללכת לבחירות על סמך הנתונים, ומרכזים את מאמציהם לפי התחזיות. בעולם העסקי מחליטים על השקת מוצרים ואפילו על-כניסה לתחומים חדשים בהתאם לתחזיות של הביקוש הצפוי. לכן, כאשר סקרים שוגים – זה יכול לעלות ללקוחותיהם בקריירה שלהם, בעסקים שלהם ובמיליונים רבים.

הכשלונות הללו של הסקרים מחייבים בדיקה מעמיקה של המודלים וצורות העבודה. למשל: האם ניתן להגיע למדגם מייצג, כאשר רבים משתמשים בטלפונים ניידים ולא ניתן לדעת דבר על מקום מגוריהם (נקודת מוצא לגבי משתנים כגון גובה הכנסה)? האם בעולם ציני של תגובות מן השרוול, מה שאומרים הנשאלים באמת משקף את דעותיהם? צריך למצוא את הכשלים במהירות, לתקן אותם או להבהיר האם שיטת הסקרים עודנה רלוונטית. ועד אז – תתייחסו אליהם בזהירות מרובה.

בשנות ה-60 תיאר אפרים קישון איך מועצת הביטחון מגנה את ישראל על פלישת ברית המועצות לצ'כוסלובקיה. בשנות ה-80 תיאר שלום רוזנפלד איך עצרת האו"ם מבטלת רטרואקטיבית את השואה. וכתמיד, המציאות עושה את שלה: אונסקו "החליט" שלעם היהודי אין קשר להר-הבית.

את ההחלטה הזאת לא ניתן היה למנוע, בגלל ההרכב של המוסדות הבינלאומיים. אבל הדיפלומטיה הישראלית נחלה מפלה כאשר בודקים מי תמכו בהצעה ומי נמנעו בהצבעה. בין התומכות היו סין, שבנימין נתניהו כה מטפח את הקשרים איתה, ורוסיה, שנתניהו עלה אליה לרגל מספר פעמים. בין הנמנעות היו מדינות הנחשבות לידידותיות לישראל: איטליה, הודו, יוון, יפן, מקסיקו, ספרד, צרפת ושבדיה.

כאשר "החלטה" כזאת אינה גורמת ליותר מאשר שש מדינות להתנגד לה, אנחנו בבעיה קשה. הכישלון הזה רשום על שמו של נתניהו, שאיננו רק שר החוץ, אלא גם מי שמסרס את המשרד הזה והופך אותו למשהו שבין לשכת העיתונות הממשלתית לבין סוכנות נסיעות. כאשר ציפי חוטובלי היא המופקדת בפועל על יחסי החוץ של ישראל, וכאשר אפילו המנכ"ל דורי גולד מואס במצב – הרי שההתנהלות של נתניהו היא מופקרת.

מהשבוע יש לנו סגן יו"ר כנסת שעל-פי קביעה שיפוטית השתמש בסמים קשים ושיקר בבית המשפט, ושהיה יסוד לחשוב – גם אם לא הוכח – שעסק בסרסרות של נערות ליווי. לאורן חזן זה כמובן לא מזיז, ולא עושה רושם שמישהו בליכוד רוצה/יכול להיפטר מהטיפוס הזה.

כניסתו של חזן לכנסת לא הייתה מתוכננת, שכן הוא הוצב במקום ה-30 ברשימת הליכוד – ואיש לא האמין שהמפלגה תזכה בכזו כמות של מנדטים. באחריות לכך שהנרקומן והשקרן הזה מכהן בבית המחוקקים שלנו, נושאים רבבות מצביעי הליכוד, וגם ראשי המפלגה שלא הבינו איזה מוקש מונח מתחת לרגליהם.

במבט צופה פני עתיד, כדאי שהכנסת תמצא את הדרך החוקית להרחיק מבין שורותיה אנשים כאלו. במובן מסוים, המצב עם חזן גרוע עוד יותר מאשר עם כנופיית המסיתים של הרשימה המשותפת, שכן אצלם מדובר באמירות פוליטיות (חמורות ביותר כשלעצמן), בעוד שבמקרה של חזן מדובר במעשים פליליים הנושאים גושפנקה שיפוטית. לכן, אם מציעים חוק שיאפשר להדיח אותם – צריך שיהיה חוק שיאפשר להיפטר גם ממנו.

חמישה מאמנים ב-13 משחקי יורוליג – זהו המאזן המרשים של קבוצת מכבי תל אביב, לאחר פיטוריו השבוע של המאמן ארז אדלשטיין. וזה עוד לא הסוף, כי בכלל לא בטוח שרמי הדר יהיה המאמן הקבוע.

בשנה שעברה פיטרה מכבי את גיא גודס אחרי שמונה משחקים, אבי אבן היה מאמן זמני, הביאו את ז'אן טבק ולא מימשו את חוזהו לעונה נוספת. עודד קטש פוטר בשנת 2007 אחרי 17 משחקים, ובעונה שאחריה פוטר אפי בירנבוים אחרי תשעה משחקים. ומי שרד את כל החילופים הללו? שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן.

את זה אני לא מבין. הרי האדונים הללו, ולצידם כל מיני בעלי תפקידים אחרים, הם שמינו את המאמנים שפיטרו במהירות כה רבה. כמעט בכל המקרים היה מדובר במאמנים ותיקים, שלא היו צריכות להיות שום הפתעות לגבי אופיים וכישוריהם. במקרה של קטש, ההנהלה החליטה לקחת סיכון. אז איפה האחריות של מי שהחליט על המינוי, חודשים ספורים לפני שהחליט את ההפך? רק בגלל שהם גם הבעלים, הם לא אחראים לשום דבר?

יוסף שפירא מפרסם בשבוע הבא (1.11.16) את החלק הראשון של הדוח השנתי שלו, ובו כ-35 פרקים בענייני כלכלה. הסיקור החדשותי צפוי להיות דל למדי. הסיבה: משרד המבקר שלח את הדוח לתקשורת רק חמישה ימים לפני מועד הפרסום, כאשר שניים מתוך אותם חמישה ימים הם שישי ושבת.

התקשורת היא כלי חיוני ביותר מבחינתו של מבקר המדינה. למעט יכולתו להעביר ממצאים פליליים ליועץ המשפטי לממשלה וסמכותו לקנוס מפלגות, אין לו שום שיניים – וגם לא יהיו לו, כל עוד הפוליטיקאים המבוקרים הם שקובעים את סמכויותיו. תקוותו היחידה להשיג משהו היא באמצעות לחץ תקשורתי שיביא ללחץ ציבורי שיגרום ללחץ פוליטי. אבל כאשר המבקר מונע למעשה מהתקשורת לסקר את הדוח, מסיבות שלחלוטין אינן ברורות, הוא יורה לעצמו ברגל.