|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"אוי גברתי, אתם לא תבטחו אותי, לא נגד תאונות ולא נגד שום דבר, אני זקן מדי בשבילכם גבירתי, התאונות כבר עליי, הלא כן....". היא, מיד, "תהיה בריא, עד מאה ועשרים אדוני, תשתדל, עד מאה ועשרים", ניתקה
|
|
שיחה אישית [צילום: רוני שיצר/פלאש 90]
|
|
|
|
|
תמיד בנייד. תמיד כשאני מבקש לעצום עיניי כדי לתפוס שינה חטופה. תמיד ברגע בו מתחילות החדשות. ואני עונה תמיד. אך ברגע בו נפתחת השיחה בנקיבת שמי הפרטי, בפמיליאריות שופעת, במין איתות האומר כי הדוברת - בדרך כלל מועידים לי דוברת ורק לעיתים גם הדובר - רוחשת לי חיבה יתרה, אוהבת אותי ממש, נכספת להחליף איתי מילה אחר שתקפו געגועיה אליי, באורח בלתי מנומס לחלוטין, אני סוגר את השיחה. הפלישה המחנחנת רכובה על שמי הפרטי כאילו אני כבוש מלכתחילה, נושפת ברמצים של האלימות הלוחשת בי במסתרים, ומיד אני בוטה, וסוגר.
אך היום, שלא כתמיד, אירע לי אחרת. שוב ברגע בו דומה היה בעיניי כי סוף-סוף אני מתנמנם הגיח לו הצלצול המוכר כבר אף על-פי שאין בינו לבין כל צלצול דבר וחצי דבר, ועניתי. הקול המפתה והחנחון ושמי הפרטי אמרו שהנה אני סוגר. אבל הייתה רעננות, או דומה היה לי כי הייתה רעננות, בקול הצעיר האביבי בסתיו, ולא נעשיתי אלים, ועניתי בנימוס ובנימה היאה לבן תרבות.
הקול אמר במתיקות, "אני כך וכך, מחברת הביטוח כך וכך (לא אומר משום ערכי צנעת הפרט) ואני רוצה לעניין אותך ולהציע לך ביטוח תאונות. יש לך ביטוח תאונות? אין לך. אני יודעת". פה הייתי צריך, לפי הטקסט, לזעום ולשאול "מאין את יודעת", אבל הייתי במצב רוח מפויס ואמרתי ברוך, "אוי גברתי, אתם לא תבטחו אותי, לא נגד תאונות ולא נגד שום דבר, אני זקן מדי בשבילכם גבירתי, התאונות כבר עליי, הלא כן....". היא, מיד, " מעניין, אתה נשמע צעיר, אבל אם אתה אומר, תהיה בריא, עד מאה ועשרים אדוני, תשתדל, עד מאה ועשרים". ניתקה. אפשר זעמה עליי מרחוק על שזקנתי. אפשר לא. מכל מקום, ניתקה. בלי שהות. טעתה באוביקט. אפילו לשתיים שלש מילות פרידה מנומסת לא היה לה מנדט. שמי הפרטי אותה טרחה לנגן בראשית השיחה בכמעט ערגה, התנגן מפיה לשווא. התבזבז. אמרתי בליבי השוטה כי ניגון כזה של שמי מעיד עליה כי היא בוודאי מצטערת על שאכלה שארית ימיי בלי ביטוח תאונות, ומתייסרת על שאסתכן לא עלינו בכל רגע מרגעי חיי. לכך נתכוונה, אמרתי בליבי, כשאמרה "תהיה בריא". התפללה. אולי. נחמדה...
|
| תאריך:
|
07/12/2016
|
|
|
עודכן:
|
07/12/2016
|
|
יצחק מאיר
|
|
רוסיה הציבה בשבוע שעבר טילים גרעיניים בקילינגרד, מובלעת רוסית על שפת הים הבלטי בין פולין לליטא. פוטין הכריז שבקרוב יציב שם גם טילי SA400. בכך מגבילה רוסיה את חופש התנועה האווירית באירופה. את הצעד הטקטי הזה יש לבחון לאור הבחירות לנשיאות ארצות הברית. נראה שפוטין מתחיל לקבוע עובדות בשטח, ואינו נותן לטראמפ מאה ימי חסד להתבסס בכיסאו. כל מה שיקרה בין רוסיה לארה"ב ישפיע גם עלינו, מכיוון שרוסיה נמצאת כיום "ממש על הגדרות" בגבולנו בגולן.
|
|
|
|
|
לא צריך להיות מומחה לתורת המשפט, כדי להבין שהצעה הטרומית של חוק ההסדרה, שעברה לפני יומיים בכנסת, ברוב של 60 חברי-כנסת אל מול 49 מתנגדים, אשר תתגלגל, סופם של דברים, לחקיקת חוק ההסדרה - לא "יחזיקו מים". סופם של דברים, קרוב לוודאי, שחוק ההסדרה יבוטל בידי בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לאחר שבג"ץ ייענה לאחת מן העתירות שתוגשנה, לאחר שחוק ההסדרה - במתכונתו הנוכחית, הפוגעת בקניינם וברכושם של בעלי קרקעות פלשתינים - יעבור בקריאה שנייה ושלישית בכנסת.
|
|
|
|
|
השקרים של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס נחשפים חדשים לבקרים כדברי האמרה "לשקר אין רגליים". אחרי שבמשך שנים האשימו מחמוד עבאס ובכירי הרש"פ את ישראל בהרעלתו למוות של יאסר ערפאת, למרות שכל ועדות החקירה שהוקמו בחו"ל לא מצאו שום הוכחה לכך, הדליפה לשכתו של מחמוד עבאס מסמך לערוץ 10 שבו נטען כי ועדת החקירה הפלשתינית הגיעה למסקנה כי האחראי למותו של יאסר ערפאת הינו מחמד דחלאן אשר הכניס תרופות מורעלות באמצעות משלחת זרה שביקרה את יאסר ערפאת במיטת חוליו בבית החולים בפריז. על-פי המסמך, מלוויו של יאסר ערפאת שנחקרו הודו כי קיבלו הוראות ממחמד דחלאן לאפשר את הכנסת התרופות לערפאת החולה, במסמך לא היה שום אזכור של ישראל. אחרי פרסום המסמך בערוץ 10 לא הכחישה לשכתו של מחמוד עבאס את קיומו של המסמך.
|
|
|
|
|
השר לעניינים אסטרטגיים, גלעד ארדן, המליץ לשר האוצר, משה כחלון, להקים וועדה מיוחדת, שתגבש רשימה שחורה של חברות ארגונים ויחידים, שקוראים לחרם על רכישת מוצרים בהתנחלויות בגדה מערבית.
|
|
|
|
|
שפת היידיש, שכביכול הולכת ונעלמת מן העולם, עדיין לא אמרה את מילתה האחרונה. היא בהחלט ממשיכה לחיות ולבעוט וטמונים בה אוצרות שטרם התגלו עד עתה. במשך שנים היא שימשה כשפתם של מתים על קידוש השם, של חולמים ומקובלים, וניחנה בעושר רב של הומור ובזיכרונות, שהמין האנושי לעולם לא יוכל אי-פעם לשכוח. בתוך כך יש להזכיר שעבור שוחרי השירה בארץ, נותרה עדיין שירת היידיש כשהיא בלתי-נגישה ברובה, וחבל. שהרי שירה זו היא, למעשה, מבשרתה הגדולה של השירה העברית החדשה.
|
|
|
|
|
