שינוי - החמצה היסטורית

מפלגת העבודה גוססת. מאז הבינו אזרחי ישראל שמכרו להם חלום בלהות, באריזה ורודה, נגמר הקרדיט לנוכלי אוסלו. הגניחות הסוציאליסטיות שאנו שומעים מדי פעם, מקורן בחיבור למכשירי החייאה. למעשה מדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם, שהאלטרנטיבה לשלטון, נמצאת בתוך מפלגת השלטון.

15 מנדטים גרף טומי לפיד עם שינוי. על כנפי ההצלחה המדהימה וקופה שופעת מזומנים, היה חייב מנהיג המפלגה לסמן את המטרה הבאה: "שינוי - האלטרנטיבה לשלטון"!!
עם קריסת הסכם אוסלו, מפלגת העבודה נותרה למעשה ללא דגלים. הציבור מאס במפלגה שמכרה לנו, באגרסיביות שיווקית בולשביקית, את ה"מזרח התיכון החדש". למרות ששינוי, אילו ניתנה לה ההזדמנות, היתה תומכת באוסלו, היא נתפסת בציבור כלא אחראית להסכם האומלל הזה. העבודה ומרצ (יחד) - כן! זוהי הסיבה שהציבור עשה בהן לינץ' דמוקרטי, ואישפז את שתיהן, בבית לוינשטיין.

כשהפרטנר של פרס הגיב בטרור לנדיבה בהצעות - נישת האלטרנטיבה התרוקנה. האנרגיות שנותרו לעבודה, הספיקו כדי להגיע באפיסת כוחות, אל מתחת שולחנו של שרון. וטומי לפיד, שעד אז הוכיח חושים חדים, לא זיהה את ההזדמנות.
החמצה היסטורית.

גם אם באיחור, הריני פורס בפני חברי שינוי את השגיאות הגדולות, שאלמלא שגו (אפשר עוד לתקן!), מפלגתם היתה מחליפה את מפלגת העבודה כאלטרנטיבה שלטונית.
ראשית, החלפת דיסקט!!!
וזה אומר:

1) יחד-מרצ כיריבה - אאוט, העבודה - אין. עד הבחירות האחרונות צדק טומי לפיד, שראה במרצ את היריבה העיקרית (ש"ס היא האמצעי לנגיסת שינוי בבוחרי מרצ). עם תום חגיגות הניצחון, אחרי שהשאיר את יוסי שריד מדמם בשולי הדרך, היה חייב מנהיג שינוי להסתער על (הציבור של) מפלגת העבודה. עם 120 מיליון שקל חובות, תתקשה המפלגה שהקימה את המדינה לגייס שירותים. מתנדבים? רוח הנכאים, תשאיר אותם ספונים בבתיהם.

2) מהפך ביחס לחרדים! מפלגה שרואה את עצמה כאלטרנטיבה לשלטון, אסור לה לפסול אל מפלגות חרדיות. בהחלט ייתכן מצב שמנהיג שינוי יגיע קרוב לכורסת ראש הממשלה, וכדי להתרווח עליה יזדקק לקואליציה עם "החשוכים" האלה. למרות שזה קשה, אפשר למצוא נוסחה לשיתוף פעולה.
ניסיון למצוא מכנה משותף איתם היה מתקבל באהדה על-ידי רוב הציבור. הרייטינג של השינאה מוגבל, ושינוי נתפסת כמפלגה שעשתה קופה יפה מליבוי יצרים. החרמת אחים מוכיחה שהקוקטייל הזה של יוהרה, שינאה ופנאטיזם, ממסטל את מי שרואים את עצמם כאליטיסטים. מספיק עם זה. מיצינו.

3) טוהר מידות. במדינות נאורות, על השחתה ופגיעה בטוהר מידות מתחלפת ממשלה. מהבחינה הזו שרון המושחת הוא יריב אידיאלי.
עד לבחירות האחרונות זה היה הקלף החזק של שינוי. ממפלגה מיוחדת בנושא הזה הפכה שינוי ל"עוד מפלגה". שתי החמצות היו לה, שהוכיחו כי תאוות השלטון היא מחלה מדבקת וממכרת: א. הסלחנות האינטרסנטית שגילתה כלפי השוטטות של משפחת שרון "בשטח האפור". ב. המאמץ התמוה להכתים את בית המשפט העליון במינויה של עדנה ארבל, למרות שעננה כבדה מרחפת מעל לראשה.

בשם טוהר המידות, היה חייב שר המשפטים דאז טומי לפיד לדרוש פומבית מראש הממשלה להורות לשני בניו להפסיק את משחקי המחבואים עם רשויות החוק. "אם לא - נפרוש"! מה ש"מותר" לרוזנשטיין ולאברג'יל, אסור לשני בניו של ראש הממשלה. פרישה על הרקע הזה, היתה מוחקת את מפלגת העבודה שסכרה את פיה, בציפייה לשררה.
בנוסף, היה חייב שר המשפטים להקים ועדה, שתבדוק את השמועות המיוחסות לארבל. מאחר ולא עשה כן, "הטיפול" שהעניקה שינוי לפריצקי התפרש בציבור כהתנפלות של קניבלים על חבר, רק משום שהעז להכריז, שבבוא היום הוא מתכוון להתמודד על המנהיגות.

4) הכי חשוב: שמירה על כללי המשחק הדמוקרטי - כי בנפשנו היא! עם היוודע תוצאות משאל המתפקדים, שר המשפטים, אין מתאים ממנו, היה חייב לפרסם הודעה עם המסר הבא: "שינוי תומכת תמיכה מלאה בתוכנית ההינתקות. לאחר שראש הממשלה התחייב פומבית לקבל את תוצאות המשאל, אין לו שום אפשרות להשליך את התוצאות לפח. זה מסוכן, ועלול לדרדר את החברה הישראלית לתהומות. אין דבר כזה "דמוקרטיה על תנאי". אחרי הודעה כזו, טומי לפיד היה קונה את עולמו. ככה מדבר מנהיג לאומי.
הלכידות היא מרכיב הכוח הראשי בהימצאותנו כאן. ולכן האינטרס הלאומי מחייב הקפדה על כללי המשחק הדמוקרטי. חברה שסועה זה הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו.

5) ואחרון חביב: יורש! בלי טומי לפיד שינוי תעשה בבחירות "באנג'י". המפלגה חייבת לצרף לשורותיה מנהיג שנתפס בציבור כבעל יכולות, וכמי שמסוגל להחליף בבוא העת את טומי לפיד. בנושא זה אני מוצא שניים שמסוגלים למשוך המונים מהציבור שמוגדר כ-"מרכז-שמאל". אהוד אולמרט (בליכוד הוא גמר!), ו\או דן מרידור (כנ"ל).
פרו'פ אוריאל רייכמן? שבענו מכוכבי שביט (ע"ע אמנון ליפקין-שחק). קודם שיוכיח שהוא מסוגל לשחות בבריכה מעופשת, אחר כך נראה.

תודה על תשומת הלב,
מוגש כשירות לדמוקרטיה הישראלית ע"י אזרח שפוחד פחד מוות, משבירת כללי המשחק הדמוקרטי