מי שהיה שופט בבית המשפט העליון,
אדמונד לוי, שעמד בראש וועדה לבחינת מצב הבנייה בשטחי יהודה ושומרון קבע: "כי על-פי המשפט הבינלאומי עומדת לישראל זכות שבדין להתיישב בכל יהודה ושומרון, ולכל הפחות, בשטחים הנתונים לשליטה של ישראל...".
קביעה זו של כבוד מי שהיה שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, מועלית בכל דיון בכנסת על-ידי נציגי מפלגות הימין והיא גם התנחלה לא פעם בנאומי שגרירנו באו"ם, אך פוסחים על מה שכתב אדמונד לוי בעצמו באותו דוח:
"ללא אישור הממשלה הוקמו עשרות שכונות חדשות, לעתים ללא קיומו של קשר קרקעי רצוף עם יישובי האם, ואך מחוץ לתחום השיפוט שנקבע לו. תופעה זו דרשה מימון רב, ולכן הוועדה מתקשה להאמין, כי נעלמה מעיניהם של שרי הממשלה וכל העומדים בראשה". אדמונד לוי קבע, ש"אין דיני "הכיבוש" חלים בנסיבות המשפטיות המיוחדות של נוכחות ישראלית בשטחי יהודה ושומרון במשך עשרות שנים". כן מרבים לצטט את קביעתו ש"אמנת ז'נבה הרביעית בעניין העברת אוכלוסייה לא נועדה לחול לגבי המתיישבים ביהודה ובשומרון".
משום מה מסתירים את הביקורת הנוקבת של השופט,
ש"נתגלתה לפנינו תופעה בנושא ההתיישבות הישראלית ביהודה ובשומרון, שאינה הולמת מדינה הדוגלת בשלטון החוק... ושעל המדינה לפעול במסגרת החוק בלבד".
בשנת 1979 היה זה דווקא איש ארץ ישראל השלמה, שלא הסתיר את זהותו הפוליטית הימנית, כבוד השופט משה לנדאו, ממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון, שקבע "כי לא ניתן לתפוס אדמות פרטיות כדי להעבירן לשימוש אזרחים ישראלים". בימים אלו ממשלת ישראל החליטה לתת גט כריתות למסקנות של השופט משה לנדאו אותן קיבלה ממשלת בגין.
כיום מדינת עמונה מוכנה למחוק על-ידי חקיקה מהירה בכנסת את זכות הקניין הפרטי של אלפי בני אדם הנמצאים בשליטה כבר יובל שנים. יתרה מזאת היועץ המשפטי לממשלה מוכן גם למען מדינת עמונה לאשר שימוש באדמה פרטית רק מאחר שהיא "נטושה", כי בעל הקרקע שוהה בחו"ל, ולא בהכרח מתוך בחירתו האישית.
ועל כך אמר הנביא: "הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׁדֶה בְּשָׁדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהוֹשַׁבְתֶּם לְבַדְכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (ישעיה ה' ח'). 
