מוצ"ש האחרון מגיע לאחר עוד שבת נפלאה, מתנתו של בורא עולם לעמו ישראל. לאחר הבדלה אנו מתבשרים על דרמה גדולה. "תקיעת סכין בגב", "הידידה הפנתה לנו עורף", "אובמה רקח מזימה עם אבו מאזן", ועוד תופינין בטעם מלודרמטי . מצטער, עלי זה לא עובד.
אמירתו האלמותית של בן-גוריון "או"מ שמום" הופכת לרלוונטית מתמיד, או אולי יותר נכון לומר כתמיד, איך שתרצו. הרי מאז הכריז הארגון המאוס הזה על היות הציונות גזענות עברו מאות החלטות אנטי ישראליות בין כתליו - במליאה, במועצת הביטחון, בוועדות השונות, במוסדות וגופים קיקיוניים המתיימרים לעסוק בזכויות אדם, בתרבות, בסיוע לפליטים ועוד מחזות תעתועים בתיאטרון האבסורד המשמש להם אכסניה. "האומות המאוחדות" הוא בהחלט שם מתאים לבלוף הזה - האיחוד חזק, שריר ותקף... כל זמן שמדובר באיחוד נגד מדינת היהודים. מליאה אנטישמית למהדרין שאיננה מביישת את שונאי ישראל בכל הדורות.
היה בעבר רגע של עדנה, בחסות זוועות השמד והשואה. אמנם, ארצות הברית הייתה לכתחילה נגד ואף ניסתה להניא את בן-גוריון מההכרזה, אך כבמטה קסם ורגע חסד שמאז לא היה שני לו, אישר המוסד הזה (אז במתכונת שונה בהרבה מזו היום), תוכנית חלוקה שתוצאתה הקמת מדינת ישראל, מדינת היהודים.
חלפו שנים הרבה עד הגיעו של שליט אחר, נשיא אמריקני ממוצא מוסלמי אשר אינו יכול, נפשית ורגשית, להוציא מפיו את צמד המילים הבנאלי "טרור איסלאמי". איש שחור שלכאורה סגר מעגל אותו החל לצייר מרטין לותר קינג בהיבחרו לנשיא המעצמה מספר אחת בעולם. רק לכאורה שכן נאמנותו הבסיסית, המיית לבו ומאווייו הגלויים שקועים עמוק בכור מחצבתו- האיסלאם.
מורסה שחורה
אלא שבשנות כהונתו נכשל בכל מה שעשה במדיניות החוץ האומללה בה נקט. לא כמעט בכל, אלא בכל ממש. די להתבונן במצרים, בסוריה, בעירק, באפגניסטן ובאיסלאם כובש היבשות ואירופה בראשן, כדי לדעת את גודל השבר, את עצמת הכישלון.
וכשזהו המצב, כאשר הציבור האמריקני מקיא מתוכו את המורסה השחורה הזו, כאשר השחיתות הממוסדת, התקשורתית והכוחנית חוגגת את ימיה האחרונים, מצליח אובמה לשלוף ג'וקר. עשייה משותפת של מוסלמי בנשמה עם שונא ישראל כדוגמת
ג'ון קרי מייצרת מזימה אנטי אמריקנית, אנטי דמוקרטית, לא דיפלומטית ונעדרת ישרות - כולם כאחד, למחטף מכוער נפסד ועלוב המתיימר לשבור באחת מדיניות בת יובל המושתתת על מחויבות עמוקה של העם האמריקני לבת בריתו היחידה באזור ואולי הקרובה והנאמנה בעולם כולו.
מי חגג בעקבות החלטת מועצת הביטחון? באופן צפוי מאוד כל מחבלי ורוצחי העולם - בראשם הארכי מחבל מחמוד עבאס וכנופיית הרוצחים והמסיתים המקיפה אותו, קצבי החמאס, אנשי הטרור של החיזבאללה, דאעש ושאר שונאי ישראל. באופן עוד יותר צפוי כל המנוולים גיס חמישי מבית. אלה מהלכים כל ימיהם על החבל הדק שבין בגידה לנאמנות, כאשר על-פי רוב הם חוצים את הקווים ומזדהים עם האויב ומאווייו אך נהנים מרשת ביטחון של מערכת משפטית המסוככת עליהם מכל כיוון אפשרי על-מנת להבטיח את שלומם והמשך פועלם הבזוי.
טוב, הבנו את העלילה, עד כאן לפחות. אלא שמתברר ועוד יתברר שאובמה "הצליח" לייצר אקורד סיום כזה, שעל כורחו לבושתו ובאופן שינציח את קלונו ברבים - יגרום לכך שייזכר ככל הנראה כנשיא הגרוע ביותר שכיהן אי-פעם בבית הלבן . זאת ועוד, "מזימתו" תסייע רבות למדינת ישראל, בניגוד גמור לתוכניתו הבוגדנית.
דיקטטורה של מיעוט
אשר לנו, לא רק שאין מה לדאוג אלא שהמעשה הזה שכוונתו לקלל, להגביל, לסרס, להקטין ולימים אף להשמיד את מדינת היהודים ככזו, יגרום בבירור לפריחה ושגשוג, לבנייה, לעשייה ציונית, לחיזוק מדינת היהודים ולביסוס ביטחונה והרחבת גבולותיה. למעט העשבים השוטים בשמאל המתכלה, אנו עדים לתופעה מרנינה בקרב היהודים בארצנו. "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" מתקיים בנו הלכה למעשה.
השמאל ממאיס עצמו, התקשורת מאבדת רלוונטיות ורבים אינם "קונים" עוד את מרכולתה העבשה. מערכת המשפט ובראשה ה"נאורים" המאכלסים את היכלם במגדל השן המנוכר לעם ולהלכי הרוח שבו נתפשים כדיקטטורה של מיעוט הכופה עצמו עלינו.
בעולם שכולו אחוז להבות, שנאה איסלאמית יוקדת, טירוף פונדמנטלי של נחותים ופרימיטיביים שטופי שנאה, מלחמות והשמדת עם, ובקרוב-קרב הישרדות של מדינות המאוימות להעלם - תלך החלטת מועצת הביטחון שנרקחה על-ידי הרוצחים הערבים בשיתוף עם אחיהם השחור מהבית הלבן לעזאזל, תהפוך לבלתי רלוונטית ותעלה אבק בדיוק כמו אחותה המשוקצת המשווה הציונות לגזענות.
מה נרוויח אנו היהודים? ליכוד ואיחוד השורות כאן פנימה, ריאקציה טבעית של ממשלה חסרת ביטחון ומתגוננת שתמצא עצמה לפתע כשהגרוע מכול מעלה עשן מאחוריה ואין מה שיאיים עוד. ניווכח לדעת שעדיין נותר אצל מנהיגינו מעט כבוד וכי יש גבול למה שאפילו הם מוכנים לסבול. שימו לב כיצד בשנתיים האחרונות השיח משתנה אט אט. ריבונות אינה מילה גסה, תקומה ובניה אינן מוקצות, מערכת המשפט מתגוננת, הגיס החמישי שבתוכנו מוקע מעל כול במה כמעט, השמאל מתפורר הולך ונעלם. וכעת- אובמה והרוצח מחמוד עבאס סיימו את המשחק בשער עצמי מרהיב ביופיו- בדקה התשעים ממש.
והמהלך הזה לא יותיר לנו ברירה. נגמרו המשחקים, אין יותר מקום לאשליות. או שנחליט שהם צודקים ואין לנו מה לחפש כאן או שנחליט שזו ארצנו. ניצבת בפנינו ברירת מחדל וברגע שנעז ונפרוץ ימה וקדמה צפונה ונגבה (בסיוע ממשל חדש המתעב את אובמה,אבו מאזן, שמאל וכול מה שהם מייצגים), ניווכח לדעת שלמינים ולמלשינים אין תקווה, שעם יכול לא להתחשב בגויים, ושהאמת הפשוטה שזו ארצנו תנצח.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
