שתי מדינות לשני עמים - לא תודה

העולם משתנה. לא כולם שמים לכך לב. מי שלא מבחין בשינויים נתקע מאחור והופך לבלתי רלוונטי. לא תמיד השינויים הם לטובה. לא תמיד ברור מה זה לטובה. לא תמיד השינוי בטווח הקצר מצביע על מגמה לטווח הארוך. בכל מקרה מי שמתעקש להיתקע בקונספציות, באידיאולוגיות, בערכים והשקפות עולם שהוטמעו בו יצפה שהמציאות תטפח על פניו. ועוד איך תטפח. לא כל שינוי לטובה

פעם לימדו בבה"ד 1 שמיקומו של המפקד בקרב הוא "במקום בו מתקיים המאמץ העיקרי".
עם השנים הקביעה הזאת הפכה את המיקום במאמץ העיקרי ל"מקום בו הוא יכול להשפיע".
מיקום ההשפעה הפך לפרשנות רחבה וכך הגענו לקרונות הפלאזמות והתוצאות בהתאם למיקום.

עקרון הפשטות

הייתה לי מורה בכיתה ד' ששמה אורה והיא למדה אותנו לכתוב חיבור. החיבור נחלק לשלושה חלקים על-פי אורה, פתיחה, תוכן וסיום. הפתיחה צריכה להיות מסקרנת ולגרום לקורא לרצות ולקרוא את התוכן. התוכן יהיה ענייני, ברור ומבטא את מה שהכותב רוצה להביע. הסיום יסכם וידגיש את הפואנטה העיקרית של החיבור. כל כך פשוט וכל כך מובן.

עם השנים העניינים הסתבכו אבל בעוונותיי נשארתי נאמן לעקרונות של אורה. אך הפעם אוותר על העיקרון הראשון ואכתוב פתיחה בנאלית. למה בנאלית? כי את הבנאליה הזאת השכחנו וחשוב לזכור אותה.

נס קרה לנו, מצאנו פח שמן. נס היסטורי קרה לעם היהודי. בניגוד לשירו של אהרון זאב מדינת ישראל היא נס. זה לא שלא חצבנו בסלע עד דם. חצבנו גם חצבנו, אבל הכוח המניע של שר ההיסטוריה וחזון הנביאים הם שחוללו את הנס הזה שהיינו כליו. אחרי אלפיים שנות שחיטה זכינו לחזור למקום שממנו גורשנו, להחיות את השפה שדברנו ולהקים מדינה לתפארת. אני יודע איך זה נשמע אבל זה ממש לא מעניין אותי. זו האמת, יש לאמור אותה ויש להזכיר אותה לכל מי ששכח.

את הנס הזה יש לתחזק אחרת הוא יתפוגג. האלטרנטיבה אינה טובה ואנחנו מכירים אותה היטב. תחזוקת המדינה, שימורה וחיזוקה הוא התפקיד המרכזי של אזרחיה. מי שפועל נגד עקרונות אלו הוא אויב או בוגד ואין לי בעיה לקרוא לכלבים בשמם. אויב או בוגד. מי שדעתו כי מדינת ישראל הוקמה בחטא, תוך נישול, ניצול וכיבוש אינו בר שיח עבורי.

הדרך לתחזק את הנס

יש שני זרמים עיקריים של תפישת ה"איך", הזרם שחושב כי אפשר להגיע לשלום על-ידי ויתורים טריטוריאליים והזרם שאינו חושב כך. שני הזרמים לגיטימיים. אני שייך לזרם שלא חושב כך כי ניסינו וזה לא הלך. כי הצד השני אינו מוכן להכיר במהות הבסיסית של מדינת הלאום של העם היהודי. כי אף מנהיג פלשתיני לא יחתום על הסכם שיש בו ויתור על "אדמות הוואקף" השייכות לאמונתם לאללה ומופקדות בידיהם לנצח, זאת אם ברצונו להאריך ימים (רק פרופסור חליל מוחמד מארה"ב ההין לחלוק על התפיסה הזאת ומאז הוא מוקצה).
וכי איש לא הצליח לשכנע אותי בטעותי.

הדרך למסמס את הנס

אם כבר בנליה אז אזכיר את אמירתו העל מותית של אלברט איינשטיין שהגדיר אי-שפיות כך:
"חזרה על אותה הפעולה פעם אחר פעם וצפייה לתוצאה אחרת".

נערכו שלושה ניסיונות בדרך לשתי מדינות - ניסיון אוסלו, ניסיון בחירות דמוקרטיות בעזה וניסיון ההינתקות. אני מוכן לקבל שהניסיונות נעשו בתום לב וגם אם אין זה כך כבר לא משנה. הניסיונות כשלו.

• אוסלו - על אוסלו חתם עראפת אחרי שמובראק פקד עליו בשידור חי "תחתום יא כלב" והחתימה לא הובאה לאשרור המועצה המרכזית הפלשתינית כך שלא אושררה על ידם מעולם והייתה חסרת תוקף חוקי.

התמורה לחתימה של ישראל וחלוקת איו"ש לשלושה אזורי שליטה קבלנו מתקפת טרור רצחנית.

• בחירות דמוקרטיות בעזה - ב-2006 שלח ג'ורג' בוש הבן את העזתים לבחירות דמוקרטיות. הלכו העזתים לקלפיות ובחרו את החמאס. כתוצאה צמחה מדינת טרור ניזונת תקציבי האיחוד האירופי והאמירויות שתקפה את ערי ישראל בטילים. מאז הבחירות אני לא מוכן לשמוע על הבלתי מעורבים של עזה ותלאותיהם המדומות או האמיתיות. בחרו בחמאס שיאכלו את החרא בלי קינוח.

• ההינתקות - ההינתקות הוותה את הניסיון השלישי וההזדמנות האחרונה של העזתים לחיים טובים אבל העם הזה לא רוצה חיים טובים הוא לא רוצה אותנו חיים כלל. מבול הטילים ששוגר מעזה בשנים שלאחר ההינתקות, תשתית המנהרות שנחפרו בכספי האירופים ושאר צדיקי העולם סתמו את הגולל על רעיון שתי המדינות.

שתי מדינות לאום משמעותם פשוטה:

• מדינת ישראל עם רוב של אוכלוסייה יהודית, מיעוט גדול של אוכלוסייה ערבית שמונהג על-ידי לאומנים קיצוניים הרואים בהקמת המדינה את הנכבה שלהם.

• מדינה פלשתינית יודנריין שנשלטת על-ידי הפאתח אבו מאזן ושות' שתוך פרק זמן קצר תעבור לשליטת החמאס – עזה ב' על "הקו הירוק" זכרונו לקללה.

אבל "העולם" רוצה שיקומו שתי מדינות לצורך השקט התעשייתי וממשיך לנבוח על העץ הלא נכון. העולם ינבח אך שיירת המציאות תמשיך לעבור.

העולם משתנה

הילרי קלינטון נכשלה בבחירות של ארה"ב 2016. האזרח האמריקני דחה את מועמדותה ויחד איתה את כל "מורשת אובמה". דונלד טראפ נבחר ויש לו אג'נדה משלו. האג'נדה של טראמפ ראלית, הגונה ותואמת את האינטרסים שלנו.

אירופה בצרות. הערכים הסופר ליברליים שלה ופילוסופיית הרב תרבותיות הביאו עליה שיטפון מהגרים איסלאמיים. החבר'ה הנ"ל לא כל כך מתלהבים מהערכים האירופים. למעשה הערכים האלה מעוררים בהם בוז. יש להם תוכניות אחרות. לדמוקרטיה האירופית אין מנגנוני הגנה ולכן אירופה תיפול על-ידי הכלי שעצמה יצרה. בשנים הבאות הולך המצב באירופה להחמיר, קשה לדמיין אותם ממשיכים לעסוק באובססיה ב"עניין הפלשתיני".

בינתיים אירופה דוחפת ל"פתרון" שתי מדינות. הם טובים בפתרונות ליהודים. שתי מדינות זה הקץ של מדינת הלאום של העם היהודי. ולכן נאמר לחברנו במערב - לא תודה, מדינה פלשתינית יוק.

מה כן? הנחלת החוק הישראלי על אזור C דליל אוכלוסייה פלשתינית, השארת אוטונומיה דה-פקטו לרשות הפלשתינית אזור A שבו רוב מוחלט של אוכלוסייה פלשתינית וחלוקת אזור B בין אזורי A ו-C בהתאם לצרכי הביטחון של ישראל.

בגין עשה את זה בגולן מול צווחות פנים וחוץ והיום מתבררת התבונה של המהלך הזה ועל נתניהו מוטל הביצוע של מהל דומה באיו"ש.

המעז מנצח, נתניהו מכיר את הסיסמה הזאת ממקום כלשהו.