זה כמובן האירוע הגדול ביותר של 2017, ככל שניתן לצפות עם תחילתה: הנשיא הבלתי-צפוי ביותר (תרתי משמע) בתולדות ארה"ב נכנס לבית הלבן. כמו רוב העיתונות הממוסדת, גם אקונומיסט מלא חששות. "סדר עולמי חדש וחשוך יותר", אומרת זאני מינטון-בודס. היא מצביעה על כך שטראמפ תומך בכלכלה לאומנית, סבור שהסכמי סחר הרסו את המשק האמריקני, מטיל ספק במחויבותה של ארה"ב לבעלות בריתה וקרא לבנות חומה בגבול עם מקסיקו ולהגביל כניסת מוסלמים לארה"ב.

קרוב לוודאי שטראמפ לא ינסה להגשים את כל התחייבויותיו והצהרותיו, ממשיכה מינטון-בודס, אבל אין ספק שחלקן ישרדו. התחזית האופטימית ביותר היא שידבק בתוכניותיו הכלכליות, ללא המרכיב הפרוטקציוניסטי שלהן. טראמפ יקצץ במיסים וישקיע בתשתיות ובביטחון – מה שבטווח הארוך יגדיל את התקציב האמריקני (וממילא גם את הגרעון), אך בטווח הקצר יהווה זריקת אנדרנלין לכלכלה המקומית.

במישור הבינלאומי, אין ספק שהכלכלה החופשית תיפגע. הסכם הסחר הטרנס-פסיפי מת, מחויבויות בתחום הגנת הסביבה לא יקוימו, הסכם הגרעין עם אירן נמצא בספק. "טראמפ נטוע בכעס ובפלגנות", היא טוענת. תומכיו יצפו ממנו למנות שופטים סופר-שמרנים לבית המשפט העליון, לגרש מהגרים בלתי חוקיים ולהגביה את הגבולות. במשפט אחד: אמריקה תתרכז בעצמה. בסופו של יום, מסיימת מינטון-בודס, העולם יחזור לפתיחות – אבל השאלה היא כמה נזק ייגרם עד אז.

"הבולשביזם חזר" – זוהי כותרת מאמרו של אדריאן וולרידג' על המתרחש באירופה. הוא רואה דמיון מפחיד בין האירועים המתחוללים כאלו לבין אלו שאירעו לאחר מלחמת העולם השנייה ואשר הובילו למהפכה הבולשביקית ולאחר מכן לעליית הפשיזם והנאציזם, בעיקר זניחת עקרונות השוק החופשי והליברליזם לטובת גישות לאומיות ואף לאומניות (טראמפ, ברקזיט, מארין לה-פן).

חלק מהאשמה מוטלת על המפלגה הדמוקרטית, ש"הצליחה" להעמיד מול טראמפ את הילרי קלינטון – כנראה היחידה שהייתה יכולה להפסיד לו. אבל התמונה הרבה יותר מורכבת, מדגיש וולרידג'. הכלכלה הגלובלית יצרה פערי ענק בין העשירים לעניים: בארה"ב מקבל אחוז בודד מהאוכלוסייה 17% מההכנסה – כפליים מאשר בשנת 1979. במובנים רבים, העתיד נראה גרוע עוד יותר והפוליטיקה עלולה להפוך למאבק על חלוקת העוגה.

מה יכולים הליברלים לעשות? ראשית, וולרידג' מציע להם להתגונן בצורה יותר תוקפנית: להראות כיצד הגלובליזציה חילצה מיליונים ממעגל העוני. להציג את היריב – במיוחד את ולדימיר פוטין – כנמר של נייר, המושל באמצעות פחד והונאה על מדינה שתושביה שוקעים בעוני ובמחלות. שנית, עליהם לבחון את עצמם – למשל בנוגע ליחסם למהגרים ולפעול לצמצום הפערים החברתיים. הם חייבים לעצור את שובו של הבולשביזם, שכבר גבה מחיר כבד – מסיים וולרידג'.

נשיא סין, שי ג'ינפינג, צפוי להיבחר – אם זו בכלל המילה הנכונה – בשנה הבאה לקדנציה שנייה בת חמש שנים, וייתכן שהוא ינסה לשנות את החוקה ולאפשר לעצמו לפחות עוד קדנציה אחת. אלא שלהקת מוחאי הכפיים שתבחר בו, טוען סיימון לונג, חייבת להסתכל לטווח הרחוק ולהבין ש-שי מוביל את סין בכיוון מסוכן מבחינה פוליטית, כלכלית ובינלאומית.

שי הקדיש חלק ניכר מהקדנציה הראשונה שלו לריכוז הכוח בידיו; "היו"ר של כל דבר", מכנה אותו לונג. בהתנהלותו יש כבר גם סממנים של פולחן אישיות, והוא צפוי להציב את תומכיו בעמדות בכירות נוספות. אלא שאחרי ארבעה עשורים של צמיחה מסחררת, סין מצויה בצומת קריטי. כוח העבודה מצטמק, יכולתה לייצר הכל עבור כולם הולכת ופוחתת בשל התייקרות העבודה ולא ניתן להמשיך ולהשקיע סכומי ענק שמקורם בהלוואות.

לא נראה ש-שי מוכן לבצע את הרפורמות להן זקוקה סין. הוא אינו רוצה חרות, לא כלכלית ולא פוליטית, ואינו מוכן להפחית את הפיקוח המפלגתי חובק-הכל. הוא מתבסס יותר ויותר על לאומנות, ומוכן לשם כך להסתכן בעימות עם ארה"ב ולהתגרות בשכניה של סין. לא ברור כמה אופוזיציה יש לו, מסיים לונג, אבל סביר להניח שהיא קיימת, והעולם צריך לקוות שהיא תהיה אפקטיבית.

מהגרים ומוסלמים אינם רצויים, הסחר החופשי אינו פופולרי, האיחוד האירופי והאירו מתערערים – זוהי תחזיתו של מאט סטיינגלס לאירופה, לנוכח העלייה בכוחם של הפופוליסטים וחולשתו של הזרם המרכזי בפוליטיקה של רבות ממדינות היבשת.

כמה וכמה מערכות בחירות ימקדו את תשומת הלב השנה. גירט וילדרס ההולנדי – הרוצה לחסום את גבולות ארצו, לסגור מסגדים ולפרוש מהאיחוד האירופי – עשוי להוביל את מפלגת החרות לניצחון, גם אם קרוב לוודאי שלא יוכל להרכיב ממשלה. מארי לה-פן עשויה לעלות לסיבוב השני בבחירות לנשיאות צרפת, אם כי לא נראה שהיא תנצח. ואז יבואו הבחירות החשובות ביותר: בגרמניה, שם תנסה אנגלה מרקל להיבחר לקדנציה רביעית – אל מול חוסר שביעות הרצון כלפי מדיניותה בנוגע למהגרים ולאיחוד האירופי.

"גם אם לא יצליחו להגיע לשלטון, הקיצוניים מושכים את סדר היום של הממשלות בכיוון שלהם", מזהיר סטיינגלס. הליברליזם הפרו-אירופי ששלט בכיפה מאז נפילת חומת ברלין, מוצא את עצמו בלי מי שיגן עליו בצורה משכנעת. בעצם, רק מרקל נותרה בחזית – וכלל לא בטוח שהיא תישאר בה גם בסוף השנה.

2017 תהיה השנה בה דאעש יובס – מעז כריסטופר לוקווד להסתכן בתחזית. הארגון יאבד את מעוזיו בסוריה ובעירק, אך בעוד בסוריה יימשכו מלחמת האזרחים ומעשי הטבח – לעירק יש סיכוי להפוך למדינה נורמלית. ראש הממשלה, חיידר אל-עבדי, העביר חוק שיאפשר להעניק סמכויות וכספים למחוזות, וכך יינתן השנה יותר כוח לשלושת המחוזות הסוניים הגדולים שבמרכז המדינה. לצד זאת, אל-עבדי יהיה חייב למצוא תעסוקה ל-100,00 לוחמי המיליציות השיעיות שגויסו כדי להילחם בדאעש.

אלא שזה לא סוף הסיפור. גם אם דאעש יובס, הסכנה תישאר בדמות טרוריסטים רבים שלחמו בשורותיו – כפי שרבים מלוחמי אל-קאעידה שרדו את הרס הארגון בידי ארה"ב בעשור שעבר. ויותר מזה – נקודה אליה לוקווד אינו מתייחס: הרעיון של איסלאם קיצוני כמרפא לתחלואי החברה, של ג'יהאד מוחלט נגד המערב וערכיו, של נכונות למות למען אללה – הרעיון הזה ימשיך לחלחל.

המזרח התיכון בכללו הוא אוסף של נקודות עימות – חלקן פעילות, חלקן בפוטנציה. בנוסף למלחמות בעירק ובסוריה, ממשיכה להתחולל המלחמה בתימן ועלולים להתפתח עימותים בין ישראל לחיזבאללה, בין טורקיה לכורדים ובין מדינות המפרץ לאירן. לעומת זאת, כותב ניקולס פלהאם, הסכסוך הישראלי-פלשתיני תופס פחות תשומת לב; יש יותר מדי מוקדים דחופים יותר.

מאמר יוצא דופן בגיליון המיוחד של אקונומיסט מנסה לצפות מה יהיו המקצועות שיזכו לצמיחה המהירה ביותר בעשור שבין 2014 ל-2024. נכון שמדובר בתחזית, וראינו השנה עד כמה תחזיות נוטות להיכשל, אך בכל זאת מדובר בתקופה שכמעט שליש ממנה כבר עבר ובמגמות שניתן לנתח על סמך נתונים מהשטח.

התוצאות בהחלט מפתיעות, כותב טום סטנדייג'. הדרישה לטכנאים בתחנות כוח המופעלות ברוח צפויה לזנק ב-108% - פי 2.5 מהגידול הצפוי במקצוע הבא ברשימה, סייעים בתרפיה תעסוקתית (43%). במקום השלישי: סייעים בתרפיה פיזית (41%). גם במקום הרביעי נמצא ענף פרה-רפואי: עזרי בריאות ביתיים. תחום הבריאות תופס גם את המקומות השישי (אחיות) והשביעי (תרפיסטים גופניים).

המקצוע היחיד שמצליח להשתחל לצמרת הוא צוללנים, עם גידול צפוי של 37%; התחום הזה חיוני לתעשיות הנפש והגז. מקצוע מפתיע נוסף מצוי במקום השמיני: סטטיסטיקאים, שהביקוש לשירותים אמור לעלות ב-34%. אבל את סטנדייג' זה לא מפתיע: יותר ויותר חברות רוצות יותר ויותר מידע על לקוחותיהן, וזו בדיוק עבודה לסטטיסטיקאים – כמו גם למנתחי מידע פיננסי (גידול של 30%). מקצוע נוסף החווה צמיחה: יועצים גנטיים (29%), בשל האפשרויות המהממות – ואולי גם המפחידות – הנפתחות ככל שהמחקר הגנטי מתקדם.