"אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם" (בראשית מז, ל). זאת היא צוואת יעקב ליוסף - ובהמשך הוא מסביר/מספר לבנו: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת-ארץ לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם" (בראשית מח, ז).

ודבריו של יעקב מצמררים בכאבם. "מתה עלי רחל" – שכן אין אישה מתה אלא לבעלה.
ובכל זאת, את רחל קבר יעקב בדרך לבית לחם. ועתה מיוסף מבקש הוא שיקברהו בקבר האבות. במערת המכפלה.

וכך מבאר רש"י את מעשהו של יעקב, באחד מפירושיו היפים, המרגשים. פירוש שנקבע בלב כל הדורות, פירוש שהשפיע רבות על לומדי התורה גדולים וקטנים: "ואני: אף על-פי שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך, שהרי מתה סמוך לבית לחם.
"ואקברה שם": ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך שעל-פי הדיבור קברתיה שם שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת רחמים, שנאמר (ירמיה לא, יד): "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי איננו".

והקב"ה משיבה (ירמיה שם, טו-טז) "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם".

יעקב אינו רק בעלה של רחל, אינו רק אביהם של השבטים. יעקב הוא אבי האומה. הוא אבי האומה שתצא לדרך של יסורים רבים, רדיפות ופרעות. אומה שתצא לגלות: ולמעשהו, בקברו את רחל, הרעיה האהובה בצד הדרך לבית לחם, היה גורם תכיליתי.

ועל פירוש זה נכתבו המלים מן הבלדה: "אשירה לרש"י" - של שמשון מלצר בספרו השירים והבלדות:

"ולאורם של נרות הפראפין שהעלינו עלתה דמותו של יעקב,
זקן וחלוש מיסורין ומתחזק לישב על המיטה, והוא משתחווה לפני בנו
השליט (תעלה בעיניה סגיד ליה!)
והוא מצטדק לפניו ומסביר" ואני בבואי מפדן...
שרנו כולנו בחום, ברננה, בנגון היוצא מן הלב:
ואני – יעקב, בבואי – כשבאתי, מפדן – היא פדן ארם,
מתה – נפטרה, עלי – בגללי, רחל – רחל אמך...
ואף על-פי שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנמען,
ולא כך עשיתי לאמך..ויודע אני שיש בליבך עלי,
אבל דע לך שעל-פי הדיבור קברתיה שם..."כשיגלה נבוזראדן..."
שרנו כולנו בחום, ברננה, בנגון היוצא מן הלב –
מלבו של יוסף שאמו נקברה בשדה בצדי הדרכים,
מלבו של יעקב שהאהובה והנעימה גם במותה ממנו נפרדה,
מלבה של רחל היוצאת על קברה ומבקשת רחמים
מלבם של ישראל שהגלום שבאים כבולים בשלשלאות של ברזל
ומלבו, כביכול, העונה לרחל: "יש שכר לפעולתך..."