מה שזוכרים מצוק איתן זה המנהרות, מאחר שזה היה האיום החדש. במסגרת פעילות חמאס במבצע, כוח של לוחמי הארגון חדר ממנהרה לשטח ישראל וניהל קרב מול כוח צה"ל. ההערכה כיום היא שבמבצע הבא חמאס ינסה להפתיע שוב את צה"ל, באמצעות שימוש במנהרות התקפיות. בדרך זו, חמאס ינסה להסתער על היישובים הסמוכים ולפגוע בתושביהם. במקרה כזה, היתרון יהיה בידי חמאס, מאחר שפעולה שכזו יכולה להתבצע בהפתעה גמורה.

לאור איום זה, צה"ל לא מתכוון לשבת בשקט ולחכות. השבוע דווח, כי כחלק מההיערכות, נסללו צירים חדשים שיאפשרו לכוחות לנהל מרדפים אחרי חוליות חמאס שיחדרו לישראל ותוגברו אמצעי התצפית. מעבר לכך, צה"ל פועל להקמת מכשולים נוספים שיקשו על פעילות חמאס.

לאור ההבדלים ביחסי הכוחות בין החמאס לצה"ל, החמאס מבין שעליו לפעול בהפתעה. גם צה"ל מבין שזו האסטרטגיה של החמאס, ולכן לפי גורמי ביטחון ישנו הידוק בשיתוף הפעולה לסיכול פעילות החמאס. מאחר שהחמאס יודע שלא ישיג ניצחון, הוא מעוניין בגרימת נזק. ניתן לקוות שאם אכן מתקפה של החמאס אכן תבוצע, צה"ל יידע לעצור אותה בהקדם.

אתגר נוסף העומד בפני השב"כ וגורמי המודיעין, הוא חוליות הירי הלא-מאורגנות ביהודה ושומרון. לפי נתונים שפורסמו, בשנת 2016 סוכלו 220 פיגועי ירי ביהודה ושומרון, בנוסף לחשיפת 212 חוליות שפעלו מתוך יוזמה עצמאית ללא הכוונה.

יש להבין, כי קשה מאוד לחשוף חוליית טרור ללא שיוך ארגוני. חברי חוליות שכאלו מנהלים חיים רגילים ביום-יום, והעובדה שאינם מחוברים לארגוני טרור רק מקשה על חשיפתם. ניתן להגיד, כי קיימת דעיכה בגל הטרור שהחל באוקטובר 2015, אולם חוליות מקומיות עדיין קיימות.

גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא מחרטות הנשק הנמצאות בשטח. אדם שירצה לבצע פיגוע יבצע אותו, אולם הימצאות כלי הנשק בשטח יכולה להוות זרז לביצוע פיגוע. כך היה השבוע באירוע באל-בירה. השב"כ חשף מידע על-אודות חוליית טרור חמושה שאיננה שייכת לארגון כלשהו. החוליה הצליחה להשיג את הנשק, ומאותו רגע היה זה מרוץ לעצירתה לפני ביצוע הפיגוע. המקרה הזה הוא רק דוגמה לחוליות אחרות הנמצאות בשטח. זהו משחק חתול ועכבר גדול, שכישלון בו יכול לעלות בחיי אדם.

יצא לי לשמוע בכנסים רבים ושונים את אותם דוברים. מאחר שכל פעם הקהל הוא שונה, חלק מאותם דוברים חוזרים על אותו רעיון. אחד מהם הוא השר ישראל כ"ץ, שבפעמים הרבות ששמעתי אותו, היה מדבר על הקמת אי-מלאכותי מול חופי רצועת עזה. השבוע נושא זה עלה שוב, כאשר דווח, כי כ"ץ ידרוש בישיבת הקבינט לקבל החלטות בנוגע לעתיד הרצועה ולדון בתוכניות להקמת האי המלאכותי.

לפי התוכנית של כ"ץ, האי יהיה בגודל של 8 קמ"ר ויחובר לרצועה באמצעות גשר עליו תהיה עמדת בידוק. האי יכלול נמל ובעתיד אולי גם שדה תעופה. רעיון זה נועד לספק פתרון למשבר ההומניטרי ברצועה בלי לסכן את ביטחון ישראל, והקמת הנמל בפיקוח ביטחוני בינלאומי תבטל את טענות הפלשתינים על סגר ימי.

הרעיון טוב, אולם יש לענות מספר שאלות ולמצוא פתרונות מתאימים לפני מימושו. למשל, מי אמור לממן את הקמת הנמל. מי יהיה הריבון באותו אי, החמאס בתור הריבון על הרצועה או הרשות הפלשתינית. מי מאומות העולם תסכים לפקח עליו. מה יקרה אם יאתרו ספינה עם נשק בדרכה לרצועה, האם יעצרו אותה או לא. האם הדבר יתן אישור לכל אותם "משטים הומניטריים" לרצועה. שאלות אלו, ועוד רבות אחרות, צריכות לקבל מענה לפני שמתחילים לדון בנושא.

בשבועון "א-נבא" של ארגון דאעש, הציג הארגון מי שלדבריו משתפים פעולה עם ישראל שסייעו לחיסול לוחמי הארגון בסיני. בכתבה מתואר כיצד אותם משתפי פעולה עקבו אחרי לוחמים של דאעש, סייעו לאכן את מיקומם ובכך הביאו לחיסולם. בכתבה גם הועבר מסר למשתפי פעולה אחרים שטרם נחשפו, שאם הם יתוודו - אזי הארגון יספק להם ביטחון, ויהרוג אותם אם לא.

לא ניתן לומר בוודאות האם אותם חבר'ה שנתפסו אכן עבדו עם ישראל, או שהם פשוט השעיר לעזאזל של הארגון. מה שבטוח הוא, שדאעש השיג את מטרתו. קודם כל הוא הראה כיצד, לטענתו, ישראל פועלת נגדו. על בסיס השנאה לישראל הוא יכול לפעול ולגייס עוד פעילים. שנית, הארגון מראה כיצד הוא מצליח לתפוס את אלו הפוגעים בו מבפנים, אותם פעילים שבגללם לשיטתו הארגון מפסיד.

במחקר חדש שפורסם לאחרונה נטען, כי ארגון דאעש עומד על סף פשיטת רגל. הדוח, שנערך בשיתוף פעולה עם אנליסטים פיננסיים מפירמת רואי החשבון ארנסט אנד יאנג, מספק הצצה למערך הכספים של הארגון.

הדוח קורא תיגר על הטענה לפיה דאעש הוא ארגון הטרור העשיר בהיסטוריה. דבר זה אולי היה נכון בעבר, אך אינו נכון היום. לפי הדוח, השליטה הקרקעית של הארגון מאפשרת לו לצבור הכנסות משמעותיות, בין היתר ממס ישיר או עקיף, משאבי טבע והחרמת רכוש. לפי החומר הגלוי בו עשו שימוש כותבי הדוח, הכנסות הארגון בשנת 2014 עמדו על 2 מיליארד דולר, כאשר בשנה שעברה הסכום ירד לפחות מ-900 מיליון דולר.

לפי הדוח, הסיבה לירידה קשורה בצורה ישירה לשליטה המרחבית של הארגון. בהשוואה לשיא כוחו, הארגון איבד למעלה מ-60% משטחי השליטה שלו בעירק וכשליש משטחי השליטה בסוריה. הפסד של הארגון במוסול, אומרים החוקרים, מעמיד את הארגון בפני אובדן אחת הערים הכלכליות החשובות שלו. למרות הקריסה הכלכלית הצפויה של דאעש, אומרים החוקרים שהדבר לא ימנע מהארגון לבצע פיגועים במזרח התיכון ומחוצה לו.