פריצת דרך משפטית
אין ספק שעונשו של
באסל גטאס, חבר הרשימה המשותפת, שהעביר טלפונים סלולריים למחבלים, ובכך ביקש להניע את גלגלי הטרור ולסייע לו - שנתיים מאסר בלבד - הוא עונש קל מדי, וגטאס צוחק כל הדרך אל הכלא (יש לקוות ששָם לא יֵקל לו לבצע את זממו בקשר עם אסירים ביטחוניים, וכי שלטונות בתי הסוהר יפעילו עליו פיקוח הדוק).
עם זאת יש יתרון בעסקת הטיעון שנערכה עם גטאס. בניגוד לסחבת המתמשכת שחלה לגבי עמיתו הבוגד, ח"כ לשעבר
עזמי בשארה, פסק הדין הפעם היה חותך ומיידי. לאחר שורת מעשי הבוגדנות של ח"כים מסיעת
בל"ד - מזועבי, דרך ראש הסיעה, ועד זחלקה - זהו תקדים שלפיו לראשונה ח"כ ערבי מהסיעה בארץ מתפטר ונכלא. דומה שעל פריצת דרך משפטית זו יש לברך.
אנשים טובים
כמדי שנה, בסוף חודש מרס, יחגוג עם ישראל בקול תרועה רמה את יום המעשים הטובים, מבית היוצר של
שרי אריסון, יו"ר
בנק הפועלים.
בעם ישראל, כמיטב המסורת היהודית, ובעיקר במגזר הדתי והחרדי, האָמוּן על עזרה לזולת, הרחק מזרקורי התקשורת, פועלים בכל יום עשרות ארגוני חסד עם אלפי מתנדבים למען הציבור הרחב. הם מגישים עזרה כלכלית, רפואית, ביתית ונפשית לכל דורש, ללא הבדל דת, מוצא, מין וגזע. הידועים ביניהם הם
יד שרה, עזר מציון, חסדי נעמי, זכרון מנחם ועוד רבים וטובים.
אצלם כל יום הוא חג המעשים הטובים בסתר, ולא כתרגיל שנתי ביחסי ציבור.
היידה תיקונאים
התאגדותם של השיפוצניקים, שיצאו במחאה פומבית נמרצת נגד המילה החדישה 'תיקונַאי', מבית האקדמיה ללשון העברית, אומרת דרשני.
דומה כי דווקא למילה הוותיקה 'שיפוצניק', המצביעה על תיקונים אקראיים פה ושם, יש תדמית עממית זולה. לעומת זאת, המילה תיקונאי היא מילה עברית תקנית ומכובדת. היא נמנית עם משקל בעלי המקצוע, דוגמת חשמלַאי, טכנַאי, ואפילו עיתונַאי. אז למה לא?
נכון שבעלי חשיבה זואולוגית ימהרו אסוציאטיבית לקשור את המילה תיקונאי עם התיקן הזכור לשימצה. אך אם כך, אולי נשמיד מהמילון לגמרי את המילה תיקון? ואם התיקונאים חוששים מפני החדש, אחרי שכבר כל כך התרגלנו לשיפוצניק של השכונה - אפשר כי לצד הלוגו 'תיקונאי', המתנוסס לתפארת, שיציינו גם את המילה הישנה בסוגריים, ובכך יובילו ברמה את המהפכה הלשונית. ובא ללשוננו גואל.
ריח לא נעים
אין ספק ששלמה כהן הוא קריקטוריסט ומאייר מקצועי, שנון ומשעשע. וּבכל זאת דומה כי מהקריקטורה שפרסם בעיתון הנפוץ במדינה, לרגל יום האישה הבינלאומי, נודף ריח לא נעים. בתמונה נראים גבר ואישה בדרך לשירותים הנפרדים כשהגבר המשועשע מצהיר בפני האישה שהוא שמח שמציינים את היום הזה, כי בימינו כל הדלתות, ובכללם, כמובן, דלתות חדרי השירותים הגבריים, פתוחות בפני הנשים.
יתכן שהמאייר רצה להצביע על ההקצנה שבשוויון בין המינים, ולאן היא תוביל עד לשירותים המשותפים כסמל, וללעוג עליה. אולם נראה כי בעידן המתירנות שלוּחת הרסן והטרדות הנשים הבלתי פוסקות, יש ב'הזמנה' עסיסית זו טעם לפגם והשפלת האישה.
האם בעקבות הפרסומות, המחפיצות את האישה, לא עדיף היה שכהן יצייר, למשל, מכונית, ומתוכה בוקעת ההכרזה "אני רק מכונית. לא אישה". או בעקבות אפליית נשים, על-רקע מקצועי, לצייר משרדים ועליהם השלט 'לגברים בלבד'. כמו-כן ניתן היה על-רקע פערי השכר בין המינים לצייר סולם שכר, כשהאישה נמצאת בתחתיתו. לדעתי איורים מסוג זה היו בגדר מחאה על קיפוח נשים ותורמים בהחלט לשיפור מעמד האישה, במקום רמזים גופניים בלתי רצויים.
הַכירו את תסמונת מצרים 
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
