הם קוראים לזה עיתון <br>

אפתח באנקדוטה. לפני כמה שנים בקש חבר להתייעץ עמי. מתברר שהתקשרו אליו מהעיתון ידיעות אחרונות והציעו לו לקבל את העיתון יום יום "עד לפתח הבית". החבר, שכמו רבים מאס בז'אנר הזה מכל הסיבות הנכונות, סירב ואז הציעו לו הצעה מפתה - קבל את העיתון בחינם לתקופת ניסיון. החבר מצא עצמו מתלבט שהרי טוב "לדעת את האויב" אך יש גם עקרונות בחיים. יעצתי לו ובלא כל היסוס להיענות להצעה לקבל בחינם לתקופת ניסיון ונימקתי - באותם ימים הייתה אמו הקשישה של החבר במצב סיעודי ולאור הבעיה הקשורה עם שליטה על הסוגרים, כך אמרתי לו, הנייר של העיתון ישמש את המשפחה שימוש מצוין...

בעבר לפני שנים הרבה הייתי תמים. יום-יום, בבית הקפה השכונתי הייתי מעיין בעיתונות היומית, מרפרף, מתעכב, מתרשם. היו שם כל הידיעות כולן, בכל תחומי חיינו. אותי עניינו במיוחד ענייני השעה, הביטחון ויישוב הארץ בראשם.

בחלוף זמן נפל לתוך ראשי שבאותם ימים היה חלול משהו (או נאיבי להחריד), האסימון. הדיווחים והחדשות המובאים בפני ובפני עמך ישראל "אינם בהכרח משקפים את האמת ואת ההתרחשויות כהווייתם" (איך זה בתור לשון המעטה?..). באופן בוטה יותר ואמיתי יותר הייתי אומר שגיליתי באיחור שהעיתונים אותם אני קורא הם קרדום בידי בעליהם ובו הם משיגים מטרות ממטרות שונות.

כך מצאנו דגשים חיוביים על אישיות פוליטית מסוימת בעוד דמות אחרת מוכפשת בלי הפסק. כך ראיתי התייחסות כפייתית כמעט ב"ידיעות וחדשות" אנטי חרדיות, כך נוכחתי לדעת שההתנחלויות הן פגע רע ונערי הגבעות רובם טרוריסטים. התברר לי מה"עיתונות" הזו שיש נאורים ושיש נחשלים (בדרך כלל מסעודה ומשפחתה מה"פריפריה") ונודע שה"סלבס" הם לשד עצמותינו ומקור גאוותנו.

גם, ואולי בעיקר בענייני השעה, הביטחון, הפוליטיקה, המשפט והכלכלה, לא נעדרו האינטרסים... לקצין בכיר כזה היה לובי חזק בעיתון ויריבו (יריב בצבא ?!?...) זכה לקיטונות של ביקורת והכפשות. הדוגמאות רבות מספור...

טוב, מרגע שהאסימון נפל בקול מהדהד נטשתי את הזירה הזו וחיפשתי לי מידע ממקורות אמינים יותר, אוביקטיביים יותר, בעלי רצון אמיתי לשתף, להאיר, לבקר ולעניין, בעיקר לחדש לי כמו גם לרבים ובדיווחים אמיתיים.

חלפו שנים לא מעטות ומה שידעו רבים התפרסם ברבים. בעל עיתון יומי נפוץ מנהל משא-ומתן עם ראש ממשלה על אופי הפרסומים בענייניו, בהזמנת פוליטיקאי בכיר מפורסמת כתבה מכפישה על שר אחר, המציאות אף היא פושטת צורה ולובשת צורה על-פי "הזמנה", אינטרסים, תועלת, שיקולים כספיים, תפוצה וקיום או שגשוג כלכלי.

"גילית את אמריקה" תאמרו לי, במידה לא מועטה של צדק. טוב, התנצלתי בפתיח על הראש החלול, הלא כן? ומודה ועוזב ירוחם. לשם מה הנני משתפכם באמור לעיל? מסיבה אחת פשוטה. יכול אדם לצרוך מוצרים כרצונו, מדינה חופשית נכון? אלא, בהיות מן המפורסמות שרבות מאוד מה"חדשות" ומה"ידיעות" המתפרסמות בעיתונות כאלה שאינן משקפות את האמת. תישאל בצדק השאלה - מדוע ירצה אדם לשלם ממיטב כספו עבור שקרים וחצאי אמיתות בהם מלעיטים אותו מוכרי המוצר?

השאלה רטורית למחצה שכן במציאות עדיין רבים, רבים מדי צורכים את המוצר הזה. נסו איפה לעשות שימוש מושכל יותר בנייר עליו רשומים ההבלים, כדוגמת זה אותו הצעתי לחבר לעיל או שימוש אחר שבאמת יביא לכם תועלת, ותהא זו תרומתנו כאן לחתירה לצרכנות הוגנת ולאמת בפרסום.